<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ונהגו העולם לכתוב שנים עשר שיטין [כמנין גט], והכותב צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם נתן הגט אומר ר"י דאין לפוסלו בכךא), אכן אינם צריכים לזייןב). א)0דהא דבעינן בס"ת תפילין ומזוזות מוקפות גויל כדאיתא בפרק התכלת (מנחות כ"ט) היינו משום דכתיב ביה וכתבתם דבעי כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפילו ספר ודיו לא בעינן גט אע"ג דכתיב ביה ספר דמוקמיה ליה לספירת דברים עכ"ל ר"י בפרק קמא דגיטין. ב)0וצריך לעשות לכתחילה ארכו יותר על רחבו וצריך לשרטט אותו ומסרגלין בקנה ובלשון ערבית קורין לשרטוט סרגול ופירש ר"י לאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בהן שהשרטוט הוא על ידי צבע עכ"ל ס"ג.
המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם הבעל מביא אין צריך וכן שנים שהביאו גט והם שלוחים, וכשמביא יאמר הרי גיטך מפלוני בעלך הרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם, ובתוך כדי דיבור מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועילא), ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדפירש רבינו תם מידי דהוה אבני דמחוזא דניידי פירש ר"ת דאנן נמי ניידינן שאין אנו קבועין [כ"כ ואנן] כבני מחוזא דניידיב). א)0אבל קודם הרבה אם אמר מספקא ליה לר"י אם מועיל וכן מספקא ליה אחר כדי דבור אם מועיל כל זמן שעסוקים באותו עניין או לא, עכ"ל. המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר מפני ששינה מן המטבע שטבעו חכמים בגיטין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה, (אין) [ויש] לפרש כיצד יעשה לרבי מאיר קודם נישואין ולרבנן לאחר נישואין, יטלנו (המינו) [הימנה] ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, וכתב ר"י שצ"ע אם הלכה כרבי מאיר ממשנה מטבע או לא. הבעל שערער בעדים ברורים שגט זה שאמר השליח שבפניו נכתב ובפניו נחתם שהוא מזוייף שומעין לו שלא האמינוהו השליח בפני שנים אלא לדחות ערעור הבעל שאינו עמו ראיה אבל במקום עדים שמכחישין אותו לא האמינוהו. אתמר (גיטין ה') בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה, תניא כמאן דאמר בפני שנים, ע"כ לשון ס"ג. ב)0ומיהו בגיטין פרק התקבל פירשו בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי שליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי [עביך] [עביד] על ידי שליח הוה נאמן הבעל לומר לפקדון נתתיו ליד השליח כדרב הונא פרק התקבל [ס"ד ע"א] דפר"ח כמותו ואע"ג דלגבי בני מחוזא מכשר (תנא) [פרק] קמא על ידי שליח אע"ג דשניהם בעיר משום דבני מחוזא ניידי כדפירשו בתוספות פרק התקבל מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך ואע"ג דפירשו דהאידנא כולהו ניידי אין לסמוך על זה להקל דהוא להחמיר אמרו, ואם תאמר כיון שאין יכולים לעשות שליח כששניהם בעיר באחת אם כן מאי נפקא לן מינא במה שאמר רבינו תם להחמיר דהאידנא כולהו נידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם (והלכך) [והלא] כשהם בעיר אחת צריך שיגרשינה הבעל בפני עצמו ולא על ידי שליח והבעל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו [כשמביאו ממדינת הים ויש לומר מכל מקום נפקא מינא כפירוש רבינו תם בשליח המביא הגט באותה מדינה מעיר לעיר דהא אמרינן (ריש גיטין) באותה מדינה אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו] בעיר אחרת והשתא מטעמא דרבינו תם דחשיב השתא כולהו ניידי צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם גם באותו מדינה מעיר לעיר. ומיהו בתוספות רבינו אלחנן פירש דההיא דפרק התקבל דקאמר רב הונא דבעל נאמן לומר לפקדון נתתיו לך היינו דווקא גבי שליח לקבלה אך כמה גמגומים יש בדבר על פירוש זה בתוספות ועוד כי רש"י ורבינו תם וה"ר פטר כולם שוים בדבר בפרק קמא דההיא דרב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו מיירי גם בשליח להולכה כדמוכח ה"ר פטר ותשובה שהשיב לו רבינו תם ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שליח כששניהם בעיר אחת כדפירש רבינו תם וכן עיקר, לשון ס"ק.
<h2>דף ג:</h2>
הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן אם יש גדול עומד על גביו ומלמדו ואפילו לר' אליעזר (גיטין דף פ"ו) דאמר בעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לןא). א)0כדאיתא פרק כל הגט הכל כשרים לכתוב כו' [ומסיק עליה רב הונא והוא שגדול עומד על גביו], וזהו לפי שיטת פירוש הקו' ולפי שיטת רבינו ברוך דמפרש לה כרבי אליעזר ומיהו (בתוך) [בתוספות] פי' פי' אחר דההיא סוגיא דרב הונא [דמכשיר] חרש שוטה וקטן בגדול עומד על גביו זהו דווקא כרבי מאיר כדקא סלקא דעתך מעיקרא דאע"ג דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן בעי להכי פריך מעיקרא והא לאו בני דעה ננהו ועלה מסיק רב הונא בגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה אלא מדרבנן והדר הוה מסיק רב נחמן באותו סוגיא אפילו מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב גט אפילו גדול עומד (על גביו) עליהן כדמשמע בההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אע"ג דהדיינין עומדים על גביהן כי כן הקשו התוספות לפירוש ראשון ואע"ג דדחו ליה לומר שאני כתיבת הגט שנ(ז)כר יותר שכותב הוא לשמה כפי מה שאומר מכל מקום אשינוייה לא נקום ונסמוך, ועוד בר מן הדין ובר מן הדין דלרבי אליעזר וכתב אכתיבת הגט קאי צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו (גיטין ע"א) דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב כול' אע"ג דכתב ליה הסופר לשמה אינו מועיל בלא צווי הבעל ואפילו עשה שליח לכתוב על ידי כתב אינו מועיל כדמוכח התם, אע"ג דגם זה (דוחה) [דוחק] בתוספות כדי לקיים פירוש ראשון שינויא דחיקא היא ואין לסמוך להתיר ספק אשת איש, על כן לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב את הגט אפילו בגדול עומד על גביו וכן נראה עיקר, ואף כי רב אלפס הביא (ב)ההוא דעומד על גביו אף הוא עצמו הביא ההוא דרב יהודה אמר שמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף. ועוד דרבי יוחנן הלכה כמותו לגבי דרב וכ"ש לגבי דרב הונא כדפירשו בתוספות בעלמא מסיק בההיא דחרש שוטה וקטן כאן הודיעך שאין כח בלשמה ומני רבי מאיר היא משמע דקסבר (ד)רבי יוחנן (ולא) [דלא] מיתוקמא כלל כרבי אליעזר אפילו בגדול עומד על גביו כדפירשתי לפירוש שיני מדקאמר כאן להודיעך שאין כח בלשמה, עכ"ל ס"ק.
וצריך שיתנו לה בפני שני עדים כשריםא) [שנאמר על פי שנים עדים כו' ואפי' אם יהיה אותם החתומים בגט כשרים]. תניא (גיטין דף פ"ו) ר' אליעזר אומר אע"פ שאין עדים חתומים בתוך הגט (שלא) [אלא] שנתנו לה בפני עדים שנים כשר דעדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה דהלכה כר' אליעזר דאמר אין עדים חותמין על הגט ועל השטר אלא מפני תיקון העולםב), והני מילי בגיטין אבל במכר אף עדי חתימה מועילים לבדם בלא עדים בשעת מסירה, ואם הוא מזוייף מתוכו פסול ואע"ג דאיכא עדי מסירהג). א)0לפיכך אם נתן לה הגט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל במה דברים אמורים כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי הגט פסול ופוסל לכהונה ע"כ התוספות. [ואם באה להנשא עצמה אין צריכה להביא עדים לשון ס"ג]. ב)0ואע"פ שהעדים בתוכו נותנו לה בפני שני עדים בין אותם החתומים עליו [בין] בפני אחרים עכ"ל ס"ג. ג)0אמרינן בגיטין (דף ד') מודה ר' אליעזר שאם היו העדים החתומים בגט פסולים ואפילו אחד כשר ואחד פסול — הגה"ה או שהיה בו עד אחד או אם חתמו העדים שלא לשמה הרי זה בטל. ונראה להר"ם שהוא פסול מדבריהם עכ"ל מיימוני. ואפילו נתנו לה בפני שני עדים כשרים פסול מטעם מזוייף [מתוכו עכ"ל ס"ג]. ואע"ג דאמר ר' אליעזר גט שאין עליו עדים כשר דווקא אין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא אתי למימסרינהו באנפייהו ומסמך עלייהו, (ונמצאו) [חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו] עדי מסירה פסולים הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה ויש מן הגאונים שהורו שפסולים עכ"ל ס"ג ממיימוני. כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובגמרא (שם כ"ד) מדקדק וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ששמותיהם ושמות נשותיהן שוין, לר' אליעזר [מקשה] מפני שעידי מסירה כרתי ויטעו ויסברו מפני ששמעו שאשתו של יוסף בן שמעון זה שמה רחל ויודעים שאשה זו המקבלת הגט שמה רחל יסברו שהיא אשתו ומתרץ שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה, ובשעת הסכנה כותבין ונותנין, ולכך כשתוציא גיטה לגבות כתובתה או לינשא ישאלו בית דין לעדים שיהיו בשעת מסירה אם [היו] השיני יוסף בן שמעון במעמד הגירושין כך פר"י עכ"ל ס"ג. כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו והוא שידעו העדים והסופר שכתבו וחתמו שזה הוא פלוני וזה אשתו פלונית ובשעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין עכ"ל מיימון.
<h2>דף ה:</h2>
דין שליח להולכה. שליח להולכה צריך לעשותו בעדים אך אינו צריך להביא לא שטר ולא עדים שעשאו הבעל שליח להולכה כי הוא לבד נאמן על השליחות רק שאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדמשמע בההיא דאתיוה בי תרי, ומה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה לשולח גט לאשתו ממקום למקום נראה שאין צריך לפי שכתוב בה שנותן לו הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחים אפילו לא יחלה ולא יאנס ונהגו בלא הרשאה. וזה לשון השטר שליח להולכה, בפנינו חתומי מטה בכך וכך בשבת כך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלוני' מתא מינה ר' פלוני [דמתקרי ר' פלוני ב"ר פלוני] את ר' פלוני ב"ר פלוני הבעל לשלוחו שליח להולכה להוליך גט לאשתו פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני דמסר לה גט כריתות וכך אמר בפנינו ר' פלוני ב"ר פלוני הבעל לשלוחו ר' פב"פ בשעת מסירת הגט הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פבר"פ ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים וליתן גט לאשתי פבר"פ בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך והגט שנעשה עליו ר' פב"פ שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלונית מתא בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פלוני ב"ר פלוני ופב"פ ובפנינו בטל ר' פב"פ הבעל כל מודעות שמסר על גט זה גם בפנינו קבל עליו ר' פב"ב הבעל חרם גמור שלא לבטל לא את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו פב"פ פב"פ. הגה"ה, אם יש שליח בגט צריך שיהיה ממונה קודם כתיבת הגט מדאמר בגיטין (דף ו') צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אלמא משמע דכשהוא בבית דין עומד הוא (ומכאן) [ומוכן] להוליך הגט, ומכל מקום לא צריך לעמוד על כל אות ואות אלא בשיטה ראשונה עכ"ל.
סדר שליח להולכה. כיצד ימסרנו הבעל הגט לשליח בפני עדים כשרים ויקראוהו קודם מסירה ולאחר מסירת השליח משום דילמא אדעייל ליה לידיה חלפיה, וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי ומודעי דאתי מגו מודעי, וגם טוב שיקבל עליו בחרם, פירוש אחר המסירה לשליח, שלא לעשות שום בטול בגט ולא בשליח, וחרם על העומדים שם שלא להוציא לעז על הגט. הגה"ה, איבעיא להו מהו שיחזור ויגרש בו, פ"ה שאחד שאמר לשליח גט שנתתי לשליח בטל הוא, רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו דנהי דבטל מתורת שליח מתורת גט לא בטליה, פ"ה מסתמא אינו מכוין לבטל אלא השליח, ומיהו גרסינן מתורת גט לא בטיל משמע הלשון דאפילו נמי יבטל הגט לא יהיה בטל ואם ירצה יחזור בו, ומאחר שהגט כתוב כהלכתו אינו יכול לבטלו דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ומיהו אין לסמוך על זה לעשות הלכה למעשה, עכ"ל התוספות בפרק האומר. וזה הלשון יאמר הבעל לשליח הוליך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם, ויקראוהו אחר זה כדפרישית וישימו החרם על הבעל ועל העומדים שם כדפרישית. והשליח יאמר לאשה הילך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה ר' פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל יאמר השליח קודם שיגיע הגט לידה ויתננו לה בפני שלושה כי אע"ג דקיימא לן (גיטין ה') כמאן דאמר בפני שנים משום דעד [נעשה] דיין וזה השליח משלים לשלושה מכל מקום טוב שיתנו לה בפני ג' פן יבא לטעות כשהשליח קרוב לבעל או לאשה או כשהאשה נעשית שליח להולכה כדאמר תלמודא וגם לפרסם הדבר. ואין צריך שישבו השלושה דאע"ג שהם כעין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם מכל מקום הא (ד)קיימא לן בירושלמי (סנהדרין פרק ו') הדיינים שקבלו עדות העדים מעומד הוי שפיר קבלת עדות והכא דקיום שטרות דרבנן אפילו לכתחילה נמי. ותדע שהרי על כרחך השליח שמעיד בפני נכתב ובפני נחתם צריך לעמוד בשעת אמירתו כמו עדים ואפילו הכי מצטרף לשלשה ונעשה דיין. אמנם כתב מורינו הר"ר פרץ נ"ע בשם מורינו הר"ר מנחם בה"ר שמואל שהיה מצריך להושיב השלשה כדין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם, ושמא לא אמר אלא לכתחילה אבל דיעבד אין לחוש אם עמדו בשעת קבלת עדות השליח, וכן סובר הר"י מקורביל דבדיעבד אין לחוש, אם עמדו השלשה בשעת העדות של שליח כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הבעל קטן בשנים נראה דאין צריך לדקדק אחריו אם הביא שני סימנין כשיעשה שליח להולכה ואם יש לו זקן אין לחוש יותר. גט שהאיש משלח כותבין בתוכו עיר שנכתב בה ואותו יום שנכתב ולא עיר הנתינה כמו גיטין הבאים ממדינת הים ונכתבים זמן מתשרי ולא ניתנים עד ניסן, וגם אין כותבין עמידת האשה אלא עמידת האיש. וכן לשון הגט, אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני דהוית אנתתי מן קדמת דנא. וכן הדין באשה שהיא שלוחו להולכה פירוש כמו שכתוב למעלה כשהשליח איש, ותאמר בלשון שלה שהיא מבינה, הא לך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וכו' [וגט] זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל תאמר בשעת נתינת הגט קודם שיבא ליד האשה המתגרשת ובפני ג' תתן לה כי זה השליח אינו מחשבון השלושה לפי שהיא אשה הפסולה לדיין.
דין שליח לקבלה. צריך ליזהר שתהא האשה שעושה שליח לקבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין השנים ידועים כי אם על פי האב צריך (תרי) [ריבוי] שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשו לצד עיקרו כמו לעניין חליצה דהא קטנה אינה עושה שליח, וצריך שטר הרשאה לשליח לקבלה. וזה לשון השטר בתשובות, זכרון עדות [שהיתה] בפנינו חתומי מטה בכך וכך בשבת לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני איך מרת פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני העומדת היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני מנתה בפנינו את ר' פלוני בן פלוני [להיות שלוחה לקבל גיטה מיד ר' פלוני בעלה המכונה ר"פ ב"פ] ובפנינו אמרה לזה ר' פלוני ב"פ שלוחה (התקבלי) [התקבל לי] גט מיד בעלי ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלוהו לי ומיד כשיגיע גט לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו לה לראיית על מנוי שליחות על קבלת גיטה שריר וקים, ויחתמו העדים זה תחת זה פלוני ב"ר פלוני עד פלוני ב"ר פלוני עד. וצריך שיחתמו שם ב' בני אדם ידועים ושתהא חתימתם ניכרת וידועה במקום הנתינה, ואף אם יקיימוה בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה. ובעיר נתינת הגט ליד שליח לקבלה יושיב הבעל בית דין מאנשים כשרים והגונים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ולא לשליח לקבלה, ויראו בשטר של ההרשאה החתימות אם הם ניכרות וידועות להם ואחרי אשר יכירו החתימות שבשטר ההרשאה של שליח לקבלה יביא הבעל הגט בפניהם ויקראוה קודם הנתינה ויחזרוהו לו, ויבטל הבעל כל מודעי ויתנהו ליד השליח לקבלה, ואומר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי המכונה כך וכך בת ר' פלוני והרי היא מותרת לכל אדם, ולא יטיל בו שום תנאי ויחזירו ויקראוהו אחר הנתינה וישימו חרם על העומדים שלא להוציא לעז על הגט. והדיינים יכתבו עדותן וימסרו ביד שליח לקבלה וכך יכתבו. בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו בית דין חתומי מטה במותב תלתא הוינא ובא פלוני מכונה כך וכך ב"פ העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני וגירשה את פלונית בר"פ אשתו המכונה כך וכך [ולא יכתוב מקומה [כיון] שאינה עומדת שם] ונתן גיטה לר' פב"פ שעשאתו אשתו בעדים שלוחה לקבלת גיטה מר' פב"פ בעלה ואמר לו התקבל גט זה לפלונית המכונה כך וכך בת ר' פלוני אשתי והרי מותרת לכל אדם, וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעות דהיו ליה ושאם מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין אלא גרשה גירושין גמורין והגט קרינו וראינהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גירושי פלונית בת ר' פלוני מר' פב"פ בעלה שנתן גט ביד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה לה להיות בידה לזכות ולראייה שריר וקים, פב"פ דיין פב"פ דיין פב"ב דיין. ואין צריך זה תחת זה. וגם הבעל צריך לכתוב תחת חתימתן כך. אני החתום מטה פלוני המכונה פב"פ ועומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני גרשתי את אשתי פלונית המכונה כך וכך בר"פ וגרשתיה בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני בפני בית דין ר' פב"פ ור' פב"פ ור' פב"פ החתומים בשטר שלמעלה וגרשתיה גרושין גמורין בביטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתוב בשטר שלמעלה ושטרם וחתימתם אמת ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות לה גם כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהיה לי פתחון פה לערער על דבר זה כלל [כלל] כי שטר בית דין החתומים וחתימותיהם אמת שריר וקים פלוני ב"ר פלוני. הנה פירשתי לך סדר שליח לקבלה, אבל נכון שלא לעשות אשה שליח לקבלה שאין אדם יכול לצאת ידי חובתו להיות נקי. וצריך שהשלושה דיינים שהם בשעת נתינת הגט שיכירו החתימות מן העדים שחתמו בשטר אשר עשתה לשלוחה לקבל גיטה, ולא סגי מן החתימות אשר הם מעיר לעיר דדילמא לא הכירו חתימות מכולם וצריך לקיים כל שלשה בגט דקיום שטרות בשלשה לכן נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה.
וצריך לכתוב לשם האיש והאשה ולחתום לשמה, וצריכים העדים להיות עם הסופר בשעת כתיבת שיטה ראשונה וכן שליח להולכהא), וצריך שיאמר הבעל לסופר ולעדים כתבו וחתמו הרבה גיטין כמה שתרצו שיהיו כשרים לדעת חכמי ישראל כי שמא יכתבו גט כשר ויש בני אדם שירצו לפוסלו שלא מן הדין ואחרי שכשר הוא מן הדין יש לומר עשו עדים שליחותו ואף בזה יש מגמגמים ומצריכי' לבעל לצוות לסופר ולעדים על כל גט וגטב). א)0וכן אמרו בפרק קמא דגיטין [ה' ע"ב] רבה בר בר חנה אייתי' גיטא פלגי איכתיב קמיה ופלגי לא איכתיב קמיה אתי לקמיה דר' אליעזר אמר ליה אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך פירש ר"י שלא ידע אלא בשיטה ראשונה דמסתמא סיימא לשמה, רב אשי אמר אפילו שמע קול קולמוסא או קן מגילתא תיקון הקולמוס [והקלף] שמע שתיקנוהו לשמה כשחותכין אותו ומחלקין אותו ולי נראה קול קולמוס כשהוא כותב וקול היריעה, ואית דאמר קול קולמוס לרש"י, בר הדריא בעי לאתויי גיטא אתא לקמיה דרב אמי ורב אשי א"ל צריך אני לעמוד על כל אות ואות אמרו לו לא צריכת וכי תימא איעבוד לחומרא אם כן אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים, עכ"ל התלמוד פרק קמא דגיטין (דף ו'). ב)0הבעל הכותב גט צריך שיאמר לשם פלונית אשתי אני כותב שתהיה מתגרשת בו ואם אמר לכותבו על ידי אחר צריך שיאמר לסופר כתוב לי גט לשם גירושין פלנית אשתי והסופר יכוין (לכוין) לכתוב לשמה עכ"ל ס"ג.
<h2>דף ו.</h2>
המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם הבעל מביא אין צריך וכן שנים שהביאו גט והם שלוחים, וכשמביא יאמר הרי גיטך מפלוני בעלך הרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם, ובתוך כדי דיבור מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועילא), ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדפירש רבינו תם מידי דהוה אבני דמחוזא דניידי פירש ר"ת דאנן נמי ניידינן שאין אנו קבועין [כ"כ ואנן] כבני מחוזא דניידיב). א)0אבל קודם הרבה אם אמר מספקא ליה לר"י אם מועיל וכן מספקא ליה אחר כדי דבור אם מועיל כל זמן שעסוקים באותו עניין או לא, עכ"ל. המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר מפני ששינה מן המטבע שטבעו חכמים בגיטין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה, (אין) [ויש] לפרש כיצד יעשה לרבי מאיר קודם נישואין ולרבנן לאחר נישואין, יטלנו (המינו) [הימנה] ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, וכתב ר"י שצ"ע אם הלכה כרבי מאיר ממשנה מטבע או לא. הבעל שערער בעדים ברורים שגט זה שאמר השליח שבפניו נכתב ובפניו נחתם שהוא מזוייף שומעין לו שלא האמינוהו השליח בפני שנים אלא לדחות ערעור הבעל שאינו עמו ראיה אבל במקום עדים שמכחישין אותו לא האמינוהו. אתמר (גיטין ה') בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה, תניא כמאן דאמר בפני שנים, ע"כ לשון ס"ג. ב)0ומיהו בגיטין פרק התקבל פירשו בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי שליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי [עביך] [עביד] על ידי שליח הוה נאמן הבעל לומר לפקדון נתתיו ליד השליח כדרב הונא פרק התקבל [ס"ד ע"א] דפר"ח כמותו ואע"ג דלגבי בני מחוזא מכשר (תנא) [פרק] קמא על ידי שליח אע"ג דשניהם בעיר משום דבני מחוזא ניידי כדפירשו בתוספות פרק התקבל מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך ואע"ג דפירשו דהאידנא כולהו ניידי אין לסמוך על זה להקל דהוא להחמיר אמרו, ואם תאמר כיון שאין יכולים לעשות שליח כששניהם בעיר באחת אם כן מאי נפקא לן מינא במה שאמר רבינו תם להחמיר דהאידנא כולהו נידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם (והלכך) [והלא] כשהם בעיר אחת צריך שיגרשינה הבעל בפני עצמו ולא על ידי שליח והבעל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו [כשמביאו ממדינת הים ויש לומר מכל מקום נפקא מינא כפירוש רבינו תם בשליח המביא הגט באותה מדינה מעיר לעיר דהא אמרינן (ריש גיטין) באותה מדינה אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו] בעיר אחרת והשתא מטעמא דרבינו תם דחשיב השתא כולהו ניידי צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם גם באותו מדינה מעיר לעיר. ומיהו בתוספות רבינו אלחנן פירש דההיא דפרק התקבל דקאמר רב הונא דבעל נאמן לומר לפקדון נתתיו לך היינו דווקא גבי שליח לקבלה אך כמה גמגומים יש בדבר על פירוש זה בתוספות ועוד כי רש"י ורבינו תם וה"ר פטר כולם שוים בדבר בפרק קמא דההיא דרב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו מיירי גם בשליח להולכה כדמוכח ה"ר פטר ותשובה שהשיב לו רבינו תם ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שליח כששניהם בעיר אחת כדפירש רבינו תם וכן עיקר, לשון ס"ק.
<h2>דף ט:</h2>
ועידי הגט שאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין, ואם אין יודעין לחתום מקרעיןא) להן נייר חלק וממלאין הקרעין דיוב), ומיהו טוב לחזור אחרי עדים שיודעין לחתום. א)0ושמואל אמר באבר, פ"ה לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחיר אינו כותב אבל לא במיא דאברא דכתב גמור הוא והויא ליה כדיו על גבי סיקרא דאסרינן, ורב אביהו אמר במי מילין, פ"ה רושמין עליהם את העדים במי מילין דלא הוי כותב שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב מי מילין פ"ה מים ששורין בהן עפיצים שחוקים ודווקא בקלפים [מעובדים] בעפצים, רב פפא אמר ברוק, פ"ה רושמין להם ברוק, בעא מיניה רשב"ג מרבי יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב [אמר ליה אינו כתב] ולקמן (דף כ') אמרינן גט שכתבו שלא לשמה ומעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, ועוד מסיק רב אחא דאפילו [רבנן] מודו דגבי גט דכשר, ובשמעתין מדמין גט לשבת כגון דיו על גבי סיקרא והוא הדין לגבי [גט] קטורא על גבי דיו נמי לא חשיב לענין שבת לא יחשב נמי לענין גט [ואומר ר"י] דלקמן ודאי שמתחילה היא שלא לשמה וכתב השני עשהו לשמה חשב כתב לרבי יהודה אפילו לרבנן חשב כתב לעניין גט לרב אחא בר יעקב כיון שבכתב שיני מתקן יותר מן הראשון אבל הכא כששניהם שוים ולא בא כתב השיני להועיל כלום אפילו רבי יהודה מודה ולא חשיב כתב, עכ"ל התוספות משנץ בפרק ב' דגיטין. ב)0פ"ה מסרטין, ומיהו לשון מקרעין לא משמע כפ"ה דהוה ליה למימר מסרטין, ור"ח פירש אין קורעין הנייר שהגט בו אלא קורעין נייר אחר מעבר לעבר וחותמין לגמרי את הקלף בשמות העדים ומושיבין אותו על הקלף שהגט כתוב ובאין העדים וממלאין את הקרעין דיו ונכרת הכתיבה בגט, ובירושלמי פריך והלא כתב הראשונים הוא ומתרץ שמרחיב להם הקרעין פירוש והעדים אין ממלאין לגמרי כל רחב הקריעה, ולפ"ה נמי יש לפרש שעושין להם סריטה רחבה ונראה [לירושלמי] שהוא דוחק שלא יהא כתב הראשונים כדי שיוכל להתקיים בחותמיו, עכ"ל התוספות בפרק קמא דגיטין (דף ט' ע"ב).
<h2>דף יא:</h2>
וכשהעדים חותמין בגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהם דאמר התם [חתם] סופר ועד פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול כדאמרי' (גיטין דף ע"ב) עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו, ואע"ג דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדיא) כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך לזהר משניהם. ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פיקח אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתבב). א)0פי' של דבר האומר אומר אמרו כשר חתם סופר ועד אחד פסול שאם היינו מתירים חתם סופר תצא חורבא מן הדבר שפעמים יאמר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן יאמר לסופר לחתום וכן לא צוה הבעל ולדברי הפוסל אומר אמרו חתם סופר ועד כשר אם כן החומרות האילו סתרן אהדדי עכ"ל. ב)0פי' יכולה להרשות לאדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו וישלחו (לן) [לו], שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרינן ביבמות בסוף האשה שהלכה [קי"ח ע"ב] שהיה יכול לזכות גט לאשתו במקום יבם משום סניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו, וכן תן גט זה לאשתי אם הוא זכות לה שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שאינו אומר כלום וכן כתב רבינו יהודה בשם ר"י עכ"ל ס"ג. ומעשה בא לפני ר"י מניקול"א באשה אחת שזנתה מרצון מגוי ונשתמדה וחזרה בה והלכה למדינת הים ובאה אמה וקבלה על חתנה שנשא אשה אחרת ולא חפץ לגרש בתה הבעלת תשובה וכפת הרב ז"ל עד שגרשה מרצונו והוא עשה עצמו שליח לקבל גיטה מידו שלא בפניה לפוטרו מיד, וכן הזקיקו לומר לו זכה והתקבל גט לפלונית והרי היא מגורשת ממנו ותהא מותרת לכל אדם, ושוב אמר לו מיד עשה עוד שליח להולכה דלימטי גיטה לידה למדינת הים מפני לעז מפני שאינו בקי אע"פ שאינו צריך כי נראה לי דכל כהאי גוונא שהיא זכותה ואין בו חובתה זכין ומקבלין לה גיטה שלא בפניה ומותרת מיד לשוק, ורבינו יהודה ממיי"ש אמר שאין זכין לה גט לקבלו שלא בפניה אלא לה[א] שאם רצה הבעל לחזור שאינו יכול לחזור מיהו אינו מגורשת עד דמטי גיטה לידה אבל גדולי צרפת רבים מהם הודו להרב מניקול"א, וגם פסק הר"י מניקול"א מן הזורק גט לאשתו בחצר אשר הערוך אומר שאינו גט עד שיגיע לידה והוא אומר דהרי הוא גט ומיד היא מגורשת אפילו נמחק או נשרף ולא בא שוב לידה אפילו מדרבנן, עכ"ל ר"י מניקול"א והעתקתיו מכתב ידו.
<h2>דף יז.</h2>
ונכתב ביום ונחתם בלילה פסולא) ב) אבל אם נכתב בלילה ונחתם ביום כשר אפילו לא ניתן עד ימים מרובים כשר ואין לחוש משום מוקדםג). א)0[פ"ה מוקדם הוא דמשמע מההוא יומא איגריש ולא איגריש עד למחר עכ"ל]. ב)0תקנו חכמים שיכתוב זמן בגיטין ומקום כתיבתו כשאר שטרות שמא תהיה אשתו קרובתו ותזנה תחתיו ויכתוב לה גט אחר הזנות ויתן לה ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר (אחר) [קודם] הזנות נתגרשתי וזה כרבי יוחנן בפרק ב' דגיטין (דף י"ז) ואפילו בזמן הזה מועיל זמן שלא יהיו ממזרים, ה"ג אי נמי שלא יאמרו שזינתה אחר גירושין וירצה להחזירה ולקיימה דגרושה שזינתה מותרת לחזור כדמוכח בפרק ב' דסוטה (דף י"ח) עכ"ל שיטת שנץ. גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם או מאוחר שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אע"פ שעסוקין באותו ענין, כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אילו פסולים עד שיחתמו בו זמן כתיבתו ומקום כתיבתו. הג"ה מפרק [בתרא] דגיטין (דף פ"ו) יש עליו עדים ואין בו זמן פסול ואם נשאת הולד כשר. בפרק ב' דגיטין (דף י"ז) בעי גזייה לזמן ויהבה ניהליה מאי אמר ליה כשר. וריש לקיש קאמר שם דתקינו זמן בגיטין משום פירות, פירשו התוספות כיון שתדע האשה מתי נכתב ונחתם לא תפסיד הפירות מנכסי מלוג שלה [ותגבה] דפעמים שנכתב בניסן ואינו נותנו עד תשרי והיא לא תדע מתי נכתב, ואם תאמר גט מאוחר ליפסל מהאי טעמא ובגט פשוט [ב"ב ק"ס ע"א] מוכח דכשר דאמר מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכשהוא פושטו הרי הוא נעשה מאוחר דלמקושר אמרינן התם [קס"ד ע"ב] דמלך בשנה מונין לו שתים ועכשיו (יותר) [ימנו] מזמן הכתוב בו כדין פשוט שלא ידע דמקושר היה ופושטו ואומר ר"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה אלא משעת הזמן שאין ראוי לגרש בו עכשיו דאין זה כריתות ואפילו נותנו לה לאלתר אין הגירושין חלין עד שעת הזמן, עכ"ל שיטת שנ"ץ. הג"ה, ורבינו שמשון מגוויל"א הכשיר גט מאוחר והראה דברים מגט מקושר שמלך שנה כותבין שתים ואפילו הכי קאמר גט מקושר עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכי עבד לה פשוט הוי מאוחר וכשר עכ"ל. לא כתב שם היום אלא בשבת ראשונה או בשבת שניה מחדש פלוני או בחדש פלוני או בשנה פלוני ולא הזכיר החדש אפילו כתב בשבוע פלני כשר, וכבר נהגו כל ישראל למנות בגיטין או ליצירה או למלכות אלכסנדרוס מוקדון שהוא מנין שטרות ואם כתב לשם מלכות שאותו זמן במדינה שיש בה רשות אותו מלכות הרי זה כשר, עכ"ל המיימון. ג)0ומיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגיטין שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא איפשר על ידי שליח, [והנהו קלא אית להו ופר"י (ויכונן) [ויכונו] יום המסירה]. עכ"ל ס"ק.
<h2>דף יט.</h2>
אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו ניכר כגון דיו וסמא, פ"ה אורפיגנ"ט, דסקרא, פ"ה צבע אדום שקורין מניאה, בקומוס, פ"ה שרף האילן, בקנקנתוס, פ"ה ארמנטא ורבינו שמואל פי' דהיינו קרקע ירוקה שקורין ויריאו"ל ומאירה כזכוכית ולאחר שנשחקה הדק משחרת, וכיוצא בהן אבל כתבו בדבר שאינו עומד כגון במשקין ומי פירות וכיוצא בהן אינו גט. כתבו באבר, פ"ה ששף העופרת במים, בשיחור, פ"ה פחמין, כשר ואין כותבין לכתחילה. כותבין במי אפיצא, גל"ש בלעז, ובשחור, פ"ה חדתא דאושכפי, לכתחילה על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן אבל לא על מגילה עפיצה מפני שאינו ניכר ואם כתב אינו גט וכן כל כיוצא בזה לשון ס"ג [מיימון]. מי טרי"א כשר, פ"ה מי גשמים לשון מורי מי טריא מים ששורין פרי שהוא כעין עפצים, עכ"ל תוספות.
על הכל כותבין את הגט אפילו על איסורי הנאה ואפילו על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעידי מסירה, כיצד כתב לה על הנייר מחוק, פ"ה סתם נייר של עשבים הוא ולא קלף מעובד בעפיצים, ועל הדיפתרא, פ"ה דלא מליח ולא קמיח ולא אפיץ, ועל החרס ועל העלין ומוסר לה הנייר מחוק ועל הדיפתרא וכיוצא בו בפני עדים, וקלפים שלנו תיקון שלנו כעפיצים שלהם ואינו יכול להזדייף עכ"ל תוספות.
כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון גט שכתוב בכתב מן הלשונות ועדיו חתומים בו בכתב (אחד) [אחר] כשר, והוא שיהיו מכירים לשון הכתב, אחד מן העדים חותם בכתב לשון אחד והשיני בכתב לשון אחרת כשר אבל אם היה מקצת הגט כתוב בכתב לשון אחת ומקצתו כתוב בכתב לשון אחרת פסול, עכ"ל מיימון.
ועידי הגט שאין יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין, ואם אין יודעין לחתום מקרעיןא) להן נייר חלק וממלאין הקרעין דיוב), ומיהו טוב לחזור אחרי עדים שיודעין לחתום. א)0ושמואל אמר באבר, פ"ה לשפשף בחתיכה של אבר על הקלף ומשחיר אינו כותב אבל לא במיא דאברא דכתב גמור הוא והויא ליה כדיו על גבי סיקרא דאסרינן, ורב אביהו אמר במי מילין, פ"ה רושמין עליהם את העדים במי מילין דלא הוי כותב שהרי מראה הקלפים כמראה הכתב מי מילין פ"ה מים ששורין בהן עפיצים שחוקים ודווקא בקלפים [מעובדים] בעפצים, רב פפא אמר ברוק, פ"ה רושמין להם ברוק, בעא מיניה רשב"ג מרבי יוחנן עדים שאין יודעים לחתום מהו שיכתבו בסיקרא ויחתמו כתב עליון כתב או אינו כתב [אמר ליה אינו כתב] ולקמן (דף כ') אמרינן גט שכתבו שלא לשמה ומעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן, ועוד מסיק רב אחא דאפילו [רבנן] מודו דגבי גט דכשר, ובשמעתין מדמין גט לשבת כגון דיו על גבי סיקרא והוא הדין לגבי [גט] קטורא על גבי דיו נמי לא חשיב לענין שבת לא יחשב נמי לענין גט [ואומר ר"י] דלקמן ודאי שמתחילה היא שלא לשמה וכתב השני עשהו לשמה חשב כתב לרבי יהודה אפילו לרבנן חשב כתב לעניין גט לרב אחא בר יעקב כיון שבכתב שיני מתקן יותר מן הראשון אבל הכא כששניהם שוים ולא בא כתב השיני להועיל כלום אפילו רבי יהודה מודה ולא חשיב כתב, עכ"ל התוספות משנץ בפרק ב' דגיטין. ב)0פ"ה מסרטין, ומיהו לשון מקרעין לא משמע כפ"ה דהוה ליה למימר מסרטין, ור"ח פירש אין קורעין הנייר שהגט בו אלא קורעין נייר אחר מעבר לעבר וחותמין לגמרי את הקלף בשמות העדים ומושיבין אותו על הקלף שהגט כתוב ובאין העדים וממלאין את הקרעין דיו ונכרת הכתיבה בגט, ובירושלמי פריך והלא כתב הראשונים הוא ומתרץ שמרחיב להם הקרעין פירוש והעדים אין ממלאין לגמרי כל רחב הקריעה, ולפ"ה נמי יש לפרש שעושין להם סריטה רחבה ונראה [לירושלמי] שהוא דוחק שלא יהא כתב הראשונים כדי שיוכל להתקיים בחותמיו, עכ"ל התוספות בפרק קמא דגיטין (דף ט' ע"ב).
<h2>דף יט:</h2>
אומר מהר"ף טוב להחמיר כשנפלו גשמים על הגט [כלו] אם הם על הכתיבה פסול וטעמא משום דבעינן כתב שאינו יכול לזייף ובמקום שנפלו גשמים לעולם שחור הוא וכל דבר שחור יכול לזייף לעולם ואין ניכר בו שיהיה מחק תחת הכתב.
אמר אמימר (גיטין דף י"ט) שנים שנותנים הגט לפניהם צריכים לקרותו ופירש ר"י (שם ד"ה צריכי) פעמים אחת קודם נתינה ואחת לאחר הנתינה ואם לא קראוהו כלל פסולא) אבל אם לא קראוהו לאחר הנתינה וקראוהו קודם הנתינה כשר בדיעבד וכן אם קראוהו מיד לאחר הנתינה ולא קראוהו קודם הנתינה אע"פ כן כשרב). א)0[ונהי דאינה מגורשת ואסורה להנשא מכל מקום אם נשאת לא תצא משום דלא קראה עכ"ל שיטת שנץ בפרק ב' דגיטין]. ב)0מיתיב לאמימר מיהא הרי זה גיטך נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד וחזר ואמר לה שטר פסק הוא שטר אמנה מגורשת ולא כל המנו לאוסרה, פ"ה משום אשתו, ומוקי לה לבתר מקראה ועיילי לבי ידי, פ"ה תחת כניפיו, ואפקיה מהו דתימא חלופיה חלפיה קא משמע לן, עכ"ל תוספות בפרק ב' דגיטין.
<h2>דף כ.</h2>
וכתב ולא וחקק מכאן שאם לא נעשית האות כתקנה כגון מד' ה' וכיוצא בו אין למחוק לקוצה של ה' לתקנה לאות ד' אבל נפל דיו לאחר שנעשית האות כתקנה אין לחושא), וצריך שלא יעברו ב' אותיות מן התיבה חוץ לשיטהב). א)0ומיהו בתוספת ובספר ר' ברוך פסיל ליה וכן נהגו העולם לפוסלו לשון ס"ק. ב)0ונהגו להקפיד אפילו מאות אחת חוץ לשיטה וכן כתב בספר רבינו ברוך וצריך שלא יהיה שום טשטוש ולכלוך בגט ולא יכתוב על המחק ואם כתב וקיימו כשר בדיעבד אם נתן אבל אין נוהגים כן, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף כ:</h2>
ונהגו העולם לכתוב שנים עשר שיטין [כמנין גט], והכותב צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם נתן הגט אומר ר"י דאין לפוסלו בכךא), אכן אינם צריכים לזייןב). א)0דהא דבעינן בס"ת תפילין ומזוזות מוקפות גויל כדאיתא בפרק התכלת (מנחות כ"ט) היינו משום דכתיב ביה וכתבתם דבעי כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפילו ספר ודיו לא בעינן גט אע"ג דכתיב ביה ספר דמוקמיה ליה לספירת דברים עכ"ל ר"י בפרק קמא דגיטין. ב)0וצריך לעשות לכתחילה ארכו יותר על רחבו וצריך לשרטט אותו ומסרגלין בקנה ובלשון ערבית קורין לשרטוט סרגול ופירש ר"י לאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בהן שהשרטוט הוא על ידי צבע עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כא:</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נידה ולא קוצה לו חלה ונודרת ולא [מ]קיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאת וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים ולדידן שבכה שקורין הוטלי"ן במקום קלתהא) אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי, וטווה וורד כנגד פניה פר"ח שטוה צמר אדום על פניה כדי שיפול אדמומית על פניה, ומשחקת עם הבחוריםב), ואמרינן בתוספתא (כתובות פ"ז ה"ו) שצריכה התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובה, ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינה יוצאת אלא אם כן יש עדים בדברג). וא"ר שלמדנו עיקר גירושין מן התורה ממקרא זה והיה אם לא תמצא חן כו' מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם גרש שלא ברצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת אפילו שלא מרצונה, אבל יש שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, פירוש ריח הפהד), ומשומד [ואותן שכופין להוציא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב)] מכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני. מבטל מודעות קודם הנתינהה), וגם יקראו הגט ב' פעמים [אחד] לפני הנתינה [ואחד לאחר הנתינה], וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר ובכלל זה שיהיה הקלף והדיוו) משל בעלז) וגם אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קס"ז) שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר מן הדין אלא התירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר שלא תתעגן והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שאמרו בגיטין פרק בתרא (דף פ"ז). לה שיהיה נכתב לשמה, ועוד דדרשינן לה ונתן לה ולא לה ולחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ספר כריתות שיהא עניין אותו ספר כתוב מעניין גירושין כדאמרינן (גיטין כ"א) לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וגם דרשינן (שם) מספר כריתות דבר הכורת בינו לבינהח) ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שאמר על מנת שלא תשתה יין לעולם אין זה כריתות כדפירש בהגה"ה. ונתן בידה מלמד שאינה מגורשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצירה שהכל הוא כידה, אבל אם הגט מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטך מעל גבי הקרקע ונטלתו משם הרי זה אינו כלום וכן אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששילפה הגט הרי זה גט. א)0ואפילו שערה מכוסה במטפחת, לשון ס"ג. ב)0או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שתובעת תשמיש בקול רם מבעלה או ששכינותיה שומעות אותה מדברת על עיסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה עכ"ל ס"ג. ג)0ואפילו התרו בה ואפילו בכתובתה לשון ס"ק. [פירוש עברה בינו לבינה וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה אחר התראה והיא אומרת לא עברה כלל ולא התרה [בי] (כי) אם רצה להוציא הרי זה נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום עכ"ל מיימון (פכ"ד מאישות), אם יש עדים והתראה שעברה על דת תפסיד כתובתה ואין לה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה ואין מוציאין מן הבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסי צאן ברזל שלה ואין צריך לומר נכסי מלוג, וכן מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת, וכל אחת מהן נוטלת הנמצא מנדוניאתא ויוצאה, ואין הבעל חייב לשלם לא מה שפחת ולא מה שאבד. כיצד היא יוצאה משום שם רע שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עבירה ברורה בזנות, כיצד שהיתה בחצר לבדה וראו אחד יוצא ונכנס ומיד בשעת יציאתו מצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת את הסינור, שעזרא תיקן שתהא אשה חוגרת בסינר בתוך ביתה משום צניעות אם לא חוגרת אינה עוברת על דת ולא הפסידה כתובתה, או חוגרת חגורתה או שמצא [רוק] לח למעלה [מן הכילה] כדאיתא פרק ב' דיבמות (דף כ"ד), ובירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] מוסיף או שהיו שניהם יוצאין ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו או ראו אותן מנשקין או מגפפין זה את זה או שנכנסו וסגרו את הדלת וכיוצא כדברים אילו, אם רצה להוציא תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה, והעוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם כן רוצה מדעתו. הגה"ה מתשב"ץ, ועוברת על דת אסור לבעל לקיימה שהרי בעיא היא בסוטה פרק ארוסה (דף כ"ה) אם הבעל יכול לקיימה ולא פשט מידי אע"ג שהספר אומר לשם סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה, דמשמע אם היה רוצה הבעל לקיימה ולא היה מקנא לה מותר אנן אשינויי דחיקא לא סמכינן, ועוד ראייה מפרק (קמא) [בתרא] דגיטין (דף צ') כשם שיש דעות במאכל כך יש דעות באנשים כו' עד ויש לך אדם שזבוב נופל בתוך התמחוי ומוציאו ואוכל מה שבתוכו כמו כן יש מדות אדם רע שראה אשתו יצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וערומה משני צידיה ורוחצת עם בני האדם כזו מותר לגרשה מן התורה, אבל אם אין יודעין הדבר כי אם על פיה ושואלת תשובה מותר לקיימה כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הגה"ה מיהו בכתובות לא משמע כן, עכ"ל תשב"ץ (סי' תס"ח). ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר לישאנה שזה מוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניסה עכ"ל מיימוני. ולא יוציא אם רוצה עד שיבואו עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם מרצונה אז ודאי כופין אותו להוציא. רבינו תם תפס לו שיטה אחרת בעניין זה ברוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא, ומפרש תצא מרוכל אם גרשה זה ונשאת אחר כן לרוכל שהרי זה קול דלפני נישואין אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן. עכ"ל ס"ג]. ד)0בפרק המגרש (דף פ"ח) אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בדיני ישראל כשר פירוש בדין כגון האומר איני זן ומפרנס (אבל) [או כל] אותן השנויין בפרק המדיר שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל, בגוים בדין [פסול ופוסל ושלא בדין] אפילו ריח הגט אין בו, מתוך הירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט] משמע דבגוים תמצא כשר כגון ששוטרי גוים תופסין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך, וצריך שיאמר אני רוצה עכ"ל תוספות מס"ג. ה)0שאמר רב ששת פרק אומר עלי (ערכין דף כ"א) האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעין מודעא פירוש מי שאמר בפני שנים בצנעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחרי כן נותנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט בטל לשון ס"ג. ו)0והקולמוס ואם הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך שהרי בעל הקולמוס אין לו בשביל כך בגט כלום כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בגט כמו שנשאר מן הדיו עכ"ל סר"ב. ז)0ואם אין לו (לא) יקנה דהא בעינן וכתב ונתן והוא הדין אם כותב הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו, (כתבו) [כדתנן] (הסופר) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותב משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. עכ"ל ס"ג. ח)0שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידא ביה כלל לאחר נתינת הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עכ"ל ס"ק.
<h2>דף כב:</h2>
הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן אם יש גדול עומד על גביו ומלמדו ואפילו לר' אליעזר (גיטין דף פ"ו) דאמר בעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לןא). א)0כדאיתא פרק כל הגט הכל כשרים לכתוב כו' [ומסיק עליה רב הונא והוא שגדול עומד על גביו], וזהו לפי שיטת פירוש הקו' ולפי שיטת רבינו ברוך דמפרש לה כרבי אליעזר ומיהו (בתוך) [בתוספות] פי' פי' אחר דההיא סוגיא דרב הונא [דמכשיר] חרש שוטה וקטן בגדול עומד על גביו זהו דווקא כרבי מאיר כדקא סלקא דעתך מעיקרא דאע"ג דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן בעי להכי פריך מעיקרא והא לאו בני דעה ננהו ועלה מסיק רב הונא בגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה אלא מדרבנן והדר הוה מסיק רב נחמן באותו סוגיא אפילו מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב גט אפילו גדול עומד (על גביו) עליהן כדמשמע בההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אע"ג דהדיינין עומדים על גביהן כי כן הקשו התוספות לפירוש ראשון ואע"ג דדחו ליה לומר שאני כתיבת הגט שנ(ז)כר יותר שכותב הוא לשמה כפי מה שאומר מכל מקום אשינוייה לא נקום ונסמוך, ועוד בר מן הדין ובר מן הדין דלרבי אליעזר וכתב אכתיבת הגט קאי צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו (גיטין ע"א) דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב כול' אע"ג דכתב ליה הסופר לשמה אינו מועיל בלא צווי הבעל ואפילו עשה שליח לכתוב על ידי כתב אינו מועיל כדמוכח התם, אע"ג דגם זה (דוחה) [דוחק] בתוספות כדי לקיים פירוש ראשון שינויא דחיקא היא ואין לסמוך להתיר ספק אשת איש, על כן לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב את הגט אפילו בגדול עומד על גביו וכן נראה עיקר, ואף כי רב אלפס הביא (ב)ההוא דעומד על גביו אף הוא עצמו הביא ההוא דרב יהודה אמר שמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף. ועוד דרבי יוחנן הלכה כמותו לגבי דרב וכ"ש לגבי דרב הונא כדפירשו בתוספות בעלמא מסיק בההיא דחרש שוטה וקטן כאן הודיעך שאין כח בלשמה ומני רבי מאיר היא משמע דקסבר (ד)רבי יוחנן (ולא) [דלא] מיתוקמא כלל כרבי אליעזר אפילו בגדול עומד על גביו כדפירשתי לפירוש שיני מדקאמר כאן להודיעך שאין כח בלשמה, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף כג.</h2>
המביא גט ואבד ממנו [ומצאו] אם אבד ממנו במקום שאין השיירות מצויות אפילו לאחר זמן מרובה הרי זה בחזקת שהגט שאבד ממנו הוא הגט שנמצא ותתגרש בו, אבד במקום שהשיירות מצויות אם מצאו מיד ועדין לא שהה אדם שם מן העוברים או שמצאו בכל[י] שהניחו ויש בו טביעות עין בארכו וברחבו כשהיה כאן הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו, הוחזק באותו מקום איש ששמו כשם שבגט חוששין שמא זה גט הנמצא של אותו האיש האחר הואיל ועבר אדם שם ואע"פ שלא שהה ואם נתגרשה בו הרי זה ספק מגורשת אבל אם לא עבר אדם שם הרי זה בחזקתו ואע"פ שהוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים אם היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמר נקב יש בצד אות פלונית או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא גט אחד שיש בו שני שמות כשמות הללו הרי זה בחזקתו ותתגרש בו ואע"פ שמצאו אחר זמן מרובה ובמקום שהשיירות מצויות והוחזקו שם שנים ששמותיהם שוות, עכ"ל המיימון. משומד פסול להביא הגט וישראל החשוד בודאי על העריות ואינו משומד לעבודה זרה פסול להביא הגט ולומר בפני נכתב ובפני נחתם עכ"ל תרומה חדשה.
והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בבית דין והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לכתחילה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא (גיטין דף ס"ג) וכן פסקו רב היי ורב אלפס (פרק התקבל סי' תק"ה) צ"ע. הכל כשרים להביא גט ואפילו נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה ואפילו קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ועבד לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין וסומא בחוצה לארץא). א)0מפני שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל מתחילה היה רוצה רב ששת לומר שסומא פסול לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו וסותר רב יוסף דבר זה מפני שבהכרת קול יכול לידע אותם ואומר ר"י דאפילו רב ששת לא היה מחמיר בדבר זה כי אם בסומא דווקא שיש לחוש פן יטעה אבל אדם אחר מותר להביא גט לאשה אע"פ שאינה מכירה אלא על ידי עדים שאמרו בשעת נתינה זוהי אשתו של פלוני זה וראייה לדבר בפרק כל הגט (דף כ"ט) שאמר שם באחד שאמר לשליח להוליך גט לאשתו וענהו השליח איני מכירה אמר לו כשתבא לשם תתנהו לאבא בן רב מניומי שהוא מכירה ויתננו לה והלך השליח שם עם הגט ולא מצא אבא בר מניומי והיה שם רב אבא ורב חנינא בר פפי ורב יצחק נפחא ואמרו ליה תמסור דבריך בפנינו וכשיבא אבא בר מניומי נתן אליו הגט ויתננו אל האשה והיה שם תלמיד אחד ורב ספרא שמו הקשה להם והאיך אמרתם דבר זה והלא זה השליח שהביא אין שליח לגרש האשה שנאמר שיכול לעשות שליח אחר כי לא נעשה שליח אלא למוסרו לאבא בר מניומי לבד ביד הלכך אינו במקום הבעל למוסרו ביד אחר בלא צווי הבעל ושתקו ונתביישו ואמ' שם כי בחנם שתקו כי ודאי זה השליח היה שליח לגרש שהרי מי אמר לך הבעל אבא בר מניומא ולא אתה הלא גם הבעל היה חפץ שאם ירצה זה לבקשה שיגרשנה והשיב זה השליח שלא היה מכירה ולא יכול להביא הגט עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כד.</h2>
וצריך לכתוב לשם האיש והאשה ולחתום לשמה, וצריכים העדים להיות עם הסופר בשעת כתיבת שיטה ראשונה וכן שליח להולכהא), וצריך שיאמר הבעל לסופר ולעדים כתבו וחתמו הרבה גיטין כמה שתרצו שיהיו כשרים לדעת חכמי ישראל כי שמא יכתבו גט כשר ויש בני אדם שירצו לפוסלו שלא מן הדין ואחרי שכשר הוא מן הדין יש לומר עשו עדים שליחותו ואף בזה יש מגמגמים ומצריכי' לבעל לצוות לסופר ולעדים על כל גט וגטב). א)0וכן אמרו בפרק קמא דגיטין [ה' ע"ב] רבה בר בר חנה אייתי' גיטא פלגי איכתיב קמיה ופלגי לא איכתיב קמיה אתי לקמיה דר' אליעזר אמר ליה אפילו לא כתב אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך פירש ר"י שלא ידע אלא בשיטה ראשונה דמסתמא סיימא לשמה, רב אשי אמר אפילו שמע קול קולמוסא או קן מגילתא תיקון הקולמוס [והקלף] שמע שתיקנוהו לשמה כשחותכין אותו ומחלקין אותו ולי נראה קול קולמוס כשהוא כותב וקול היריעה, ואית דאמר קול קולמוס לרש"י, בר הדריא בעי לאתויי גיטא אתא לקמיה דרב אמי ורב אשי א"ל צריך אני לעמוד על כל אות ואות אמרו לו לא צריכת וכי תימא איעבוד לחומרא אם כן אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים, עכ"ל התלמוד פרק קמא דגיטין (דף ו'). ב)0הבעל הכותב גט צריך שיאמר לשם פלונית אשתי אני כותב שתהיה מתגרשת בו ואם אמר לכותבו על ידי אחר צריך שיאמר לסופר כתוב לי גט לשם גירושין פלנית אשתי והסופר יכוין (לכוין) לכתוב לשמה עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כד:</h2>
וצריך שיתנו לה בפני שני עדים כשריםא) [שנאמר על פי שנים עדים כו' ואפי' אם יהיה אותם החתומים בגט כשרים]. תניא (גיטין דף פ"ו) ר' אליעזר אומר אע"פ שאין עדים חתומים בתוך הגט (שלא) [אלא] שנתנו לה בפני עדים שנים כשר דעדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה דהלכה כר' אליעזר דאמר אין עדים חותמין על הגט ועל השטר אלא מפני תיקון העולםב), והני מילי בגיטין אבל במכר אף עדי חתימה מועילים לבדם בלא עדים בשעת מסירה, ואם הוא מזוייף מתוכו פסול ואע"ג דאיכא עדי מסירהג). א)0לפיכך אם נתן לה הגט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל במה דברים אמורים כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי הגט פסול ופוסל לכהונה ע"כ התוספות. [ואם באה להנשא עצמה אין צריכה להביא עדים לשון ס"ג]. ב)0ואע"פ שהעדים בתוכו נותנו לה בפני שני עדים בין אותם החתומים עליו [בין] בפני אחרים עכ"ל ס"ג. ג)0אמרינן בגיטין (דף ד') מודה ר' אליעזר שאם היו העדים החתומים בגט פסולים ואפילו אחד כשר ואחד פסול — הגה"ה או שהיה בו עד אחד או אם חתמו העדים שלא לשמה הרי זה בטל. ונראה להר"ם שהוא פסול מדבריהם עכ"ל מיימוני. ואפילו נתנו לה בפני שני עדים כשרים פסול מטעם מזוייף [מתוכו עכ"ל ס"ג]. ואע"ג דאמר ר' אליעזר גט שאין עליו עדים כשר דווקא אין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא אתי למימסרינהו באנפייהו ומסמך עלייהו, (ונמצאו) [חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו] עדי מסירה פסולים הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה ויש מן הגאונים שהורו שפסולים עכ"ל ס"ג ממיימוני. כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובגמרא (שם כ"ד) מדקדק וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ששמותיהם ושמות נשותיהן שוין, לר' אליעזר [מקשה] מפני שעידי מסירה כרתי ויטעו ויסברו מפני ששמעו שאשתו של יוסף בן שמעון זה שמה רחל ויודעים שאשה זו המקבלת הגט שמה רחל יסברו שהיא אשתו ומתרץ שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה, ובשעת הסכנה כותבין ונותנין, ולכך כשתוציא גיטה לגבות כתובתה או לינשא ישאלו בית דין לעדים שיהיו בשעת מסירה אם [היו] השיני יוסף בן שמעון במעמד הגירושין כך פר"י עכ"ל ס"ג. כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו והוא שידעו העדים והסופר שכתבו וחתמו שזה הוא פלוני וזה אשתו פלונית ובשעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין עכ"ל מיימון.
<h2>דף כז.</h2>
המביא גט ואבד ממנו [ומצאו] אם אבד ממנו במקום שאין השיירות מצויות אפילו לאחר זמן מרובה הרי זה בחזקת שהגט שאבד ממנו הוא הגט שנמצא ותתגרש בו, אבד במקום שהשיירות מצויות אם מצאו מיד ועדין לא שהה אדם שם מן העוברים או שמצאו בכל[י] שהניחו ויש בו טביעות עין בארכו וברחבו כשהיה כאן הרי הוא בחזקתו ותתגרש בו, הוחזק באותו מקום איש ששמו כשם שבגט חוששין שמא זה גט הנמצא של אותו האיש האחר הואיל ועבר אדם שם ואע"פ שלא שהה ואם נתגרשה בו הרי זה ספק מגורשת אבל אם לא עבר אדם שם הרי זה בחזקתו ואע"פ שהוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים אם היה לעדים בגט סימן מובהק כגון שאמר נקב יש בצד אות פלונית או שאמרו מעולם לא חתמנו אלא גט אחד שיש בו שני שמות כשמות הללו הרי זה בחזקתו ותתגרש בו ואע"פ שמצאו אחר זמן מרובה ובמקום שהשיירות מצויות והוחזקו שם שנים ששמותיהם שוות, עכ"ל המיימון. משומד פסול להביא הגט וישראל החשוד בודאי על העריות ואינו משומד לעבודה זרה פסול להביא הגט ולומר בפני נכתב ובפני נחתם עכ"ל תרומה חדשה.
<h2>דף כח.</h2>
גט שכיב מרע אינו אלא משום חששא דיבםא). א)0[גרסינן] בפרק הזורק (גיטין ע"ז) ההוא שכיב מרע שכתב גט לאשתו ערב שבת עם חשיכה למחר חלה מאוד ונסתכן באו לפני רבא ואמר להן שיקנה השכיב מרע לאשה את החדר שהגט מונח בתוכו ותלך האשה ותקנה החדר בחזקה שתנעול החדר דתנן נעל וגדר הרי זו חזקה ונמצא שגיטה וחצירה באין כאחד, למדנו מכאן דמגרשין בשבת כגון בשכיב מרע דלא איפשר להמתין אע"פ ששנינו בתוספתא דביצה (דף ל"ו) אין מקדשין ואין מגרשין בשבת, ועוד למדנו דנעל לא הוי תיקון מנעול שלזה אי אפשר לעשות בשבת אלא נעל הוי נעילת דלת, ועוד למדנו אע"פ שאין קונין בשבת קניין שאלה בעלמא מותר, ועוד למדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפירש רש"י ונראה דדווקא גט שמוקצה לטלטל בראייה אבל שאר כתבים מותרים לטלטל שראוים לצור על פי צלוחית מטעם זה אפילו קלף חלק אם אינו מוקצה לכתיבה מותר לטלטלו, וגט נמי דווקא בימיהם שלא היו לומדים תורה שבעל פה מתוך הכתב אבל עתה מותר לטלטלו שאדם יכול ללמד ממנו הלכות גט. שנינו בפרק כל הגט (דף כ"ח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקה שהוא קים, ואומר בגמרא לא שנו אלא בחולה שרוב חולים לחיים אבל לגוסס שרוב גוססים (כו') [למיתה לא] עכ"ל ס"ג.
<h2>דף כט:</h2>
והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בבית דין והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לכתחילה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא (גיטין דף ס"ג) וכן פסקו רב היי ורב אלפס (פרק התקבל סי' תק"ה) צ"ע. הכל כשרים להביא גט ואפילו נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה ואפילו קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ועבד לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין וסומא בחוצה לארץא). א)0מפני שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל מתחילה היה רוצה רב ששת לומר שסומא פסול לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו וסותר רב יוסף דבר זה מפני שבהכרת קול יכול לידע אותם ואומר ר"י דאפילו רב ששת לא היה מחמיר בדבר זה כי אם בסומא דווקא שיש לחוש פן יטעה אבל אדם אחר מותר להביא גט לאשה אע"פ שאינה מכירה אלא על ידי עדים שאמרו בשעת נתינה זוהי אשתו של פלוני זה וראייה לדבר בפרק כל הגט (דף כ"ט) שאמר שם באחד שאמר לשליח להוליך גט לאשתו וענהו השליח איני מכירה אמר לו כשתבא לשם תתנהו לאבא בן רב מניומי שהוא מכירה ויתננו לה והלך השליח שם עם הגט ולא מצא אבא בר מניומי והיה שם רב אבא ורב חנינא בר פפי ורב יצחק נפחא ואמרו ליה תמסור דבריך בפנינו וכשיבא אבא בר מניומי נתן אליו הגט ויתננו אל האשה והיה שם תלמיד אחד ורב ספרא שמו הקשה להם והאיך אמרתם דבר זה והלא זה השליח שהביא אין שליח לגרש האשה שנאמר שיכול לעשות שליח אחר כי לא נעשה שליח אלא למוסרו לאבא בר מניומי לבד ביד הלכך אינו במקום הבעל למוסרו ביד אחר בלא צווי הבעל ושתקו ונתביישו ואמ' שם כי בחנם שתקו כי ודאי זה השליח היה שליח לגרש שהרי מי אמר לך הבעל אבא בר מניומא ולא אתה הלא גם הבעל היה חפץ שאם ירצה זה לבקשה שיגרשנה והשיב זה השליח שלא היה מכירה ולא יכול להביא הגט עכ"ל ס"ג.
<h2>דף לב:</h2>
סדר שליח להולכה. כיצד ימסרנו הבעל הגט לשליח בפני עדים כשרים ויקראוהו קודם מסירה ולאחר מסירת השליח משום דילמא אדעייל ליה לידיה חלפיה, וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי ומודעי דאתי מגו מודעי, וגם טוב שיקבל עליו בחרם, פירוש אחר המסירה לשליח, שלא לעשות שום בטול בגט ולא בשליח, וחרם על העומדים שם שלא להוציא לעז על הגט. הגה"ה, איבעיא להו מהו שיחזור ויגרש בו, פ"ה (שאחד) [שאחר] שאמר לשליח גט שנתתי לשליח בטל הוא, רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו דנהי דבטל מתורת שליח מתורת גט לא בטליה, פ"ה מסתמא אינו מכוין לבטל אלא השליח, ומיהו גרסינן מתורת גט לא בטיל משמע הלשון דאפילו נמי יבטל הגט לא יהיה בטל ואם ירצה יחזור בו, ומאחר שהגט כתוב כהלכתו אינו יכול לבטלו דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ומיהו אין לסמוך על זה לעשות הלכה למעשה, עכ"ל התוספות בפרק האומר. וזה הלשון יאמר הבעל לשליח הוליך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם, ויקראוהו אחר זה כדפרישית וישימו החרם על הבעל ועל העומדים שם כדפרישית. והשליח יאמר לאשה הילך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה ר' פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל יאמר השליח קודם שיגיע הגט לידה ויתננו לה בפני שלושה כי אע"ג דקיימא לן (גיטין ה') כמאן דאמר בפני שנים משום דעד [נעשה] דיין וזה השליח משלים לשלושה מכל מקום טוב שיתנו לה בפני ג' פן יבא לטעות כשהשליח קרוב לבעל או לאשה או כשהאשה נעשית שליח להולכה כדאמר תלמודא וגם לפרסם הדבר. ואין צריך שישבו השלושה דאע"ג שהם כעין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם מכל מקום הא (ד)קיימא לן בירושלמי (סנהדרין פרק ו') הדיינים שקבלו עדות העדים מעומד הוי שפיר קבלת עדות והכא דקיום שטרות דרבנן אפילו לכתחילה נמי. ותדע שהרי על כרחך השליח שמעיד בפני נכתב ובפני נחתם צריך לעמוד בשעת אמירתו כמו עדים ואפילו הכי מצטרף לשלשה ונעשה דיין. אמנם כתב מורינו הר"ר פרץ נ"ע בשם מורינו הר"ר מנחם בה"ר שמואל שהיה מצריך להושיב השלשה כדין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם, ושמא לא אמר אלא לכתחילה אבל דיעבד אין לחוש אם עמדו בשעת קבלת עדות השליח, וכן סובר הר"י מקורביל דבדיעבד אין לחוש, אם עמדו השלשה בשעת העדות של שליח כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הבעל קטן בשנים נראה דאין צריך לדקדק אחריו אם הביא שני סימנין כשיעשה שליח להולכה ואם יש לו זקן אין לחוש יותר. גט שהאיש משלח כותבין בתוכו עיר שנכתב בה ואותו יום שנכתב ולא עיר הנתינה כמו גיטין הבאים ממדינת הים ונכתבים זמן מתשרי ולא ניתנים עד ניסן, וגם אין כותבין עמידת האשה אלא עמידת האיש. וכן לשון הגט, אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני דהוית אנתתי מן קדמת דנא. וכן הדין באשה שהיא שלוחו להולכה פירוש כמו שכתוב למעלה כשהשליח איש, ותאמר בלשון שלה שהיא מבינה, הא לך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וכו' [וגט] זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל תאמר בשעת נתינת הגט קודם שיבא ליד האשה המתגרשת ובפני ג' תתן לה כי זה השליח אינו מחשבון השלושה לפי שהיא אשה הפסולה לדיין.
<h2>דף לג.</h2>
בספר התרומה כתב רבינו ברוך שאחד שאמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אינו יכול לבטלו שלא בפניהם כיון שציוה עליהם לכתוב לעשות מעשה לפיכך אם קודם שנגמר הגט או אחר גמר הגט בטלו הבעל לפניהם אז אין מועיל בטול מודעא ועל עניין כזה מצינו בפרק השולח (גיטין דף ל"ב) שהצריכו רב יהודה ורב ששת גט אחר לפי שהבעל בטל הגט בפני עדים עצמן, ור"ל כי לא יוכל לבטל הגט אלא לאחר [שנכתב], אמנם אדם ששלח גט לאשתו במקום אחר דקיימא לן כרבי דאמר שיכול לבטל השליח שלא בפניו נכון הדבר לומר לבעל לעשות שבועה שלא יוכל לבטלנו, עכ"ל ס"ג. כדאמר רב מנגיד אמאן דמבטל גיטא ודמסר מודעא אגיטא פי' התוספות פליגי התם בריש השולח בדיעבד אם בטל אם לאו איכא מאן דאמר אם בטלו מבוטל דבכי האי גוונא איכא חששא דשמא לא יודע הדבר שבטלו לשליח ויתנו לאשה ותנשא בו ואיכא מאן דאמר אם בטלו אינו מבוטל והגט הוי גט ואפילו הכי איכא חששא דמכל מקום איכא [לעז] (חששא) על הגט עכ"ל פרק קמא דקידושין (דף י"ב).
<h2>דף לד:</h2>
ובעל שיש לו שתי שמות חלוקין ואחד מהם עיקר יכתוב העיקר קודם אנא פלני דמתקרי פלני וכן האשה דאיתחזקא בתרי שמות חלוקין אבל אם לא איתחזק בדיעבד כשר בב' שמות מפורש באורך במסכת גיטין (דף ל"ד)א), ואין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקי"ן וכל כיוצא בו, ומשומד אין צריך לכתוב שם הגויות בגטב) ואם כתב שם יהודית וכל שום חניכה דאית ליה טוב הדברג). א)0אדם שיש לו שני שמות והוא ואשתו במקום אחד בשעת כתיבת הגט ובשעת נתינה לאשה או אפילו הם בשני מקומות וכתב בגט שם אחד ובאותו שם הכתוב קורין אותו כמו כן או אפילו אם בשאר מקומות אין מכירין כלל בשם זה הכתוב בגט כי אם בשם השניה כשר בדיעבד אך לכתחילה צריך לכתוב שניהם כדאיתא בירושלמי [פ"ד ה"ב], אבל אם שם הכתוב בגט קורין אותו כן בכל המקומות יכול להיות שאף לכתחילה כשר אע"פ שקורין אותו גם בשם השני, אבל אם הם בשני מקומות ושם שקורין אותו במקום הכתיבה אין קורין אותו במקום הנתינה או איפכא ולא כתב רק שם אחד הגט פסול ועל זה שנינו (גיטין פ') שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כל הדברים האילו פוסלין בה, וצריך לכתוב שני שמות ויכתוב שם של מקום הנתינה עיקר ושם מקום הכתיבה שהבעל עומד שם טפל לו אני פלני עיקר השם דמיתקרי פלני עכ"ל ס"ג וספר התרומה. [ורגילים לכתוב דמתקרי כששם השינית לשון עברית אבל כששם השינית לשון לע"ז כותבין המכונה, ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תמיד בשם הראשון מכל מקום אותו שם השיני דשנוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם, עכ"ל ס"ק]. ב)0ואף לכתחילה אין לו לכתוב רק שם ישראל, ע"כ. ג)0כדי לכלול שם גיות מהא בסתם כי אין נכון להזכיר שם הגיות בפירוש אך בשאר גיטין דישראל (ששינוי) [ששני] השמות דיהדות הן אין לכתוב כלל בגיטין וכל שום חניכה שיש לו אלא פלני דמתקרי פלני כדפר"ת בגיטין, עכ"ל ס"ק. [ובכל גיטין כתוב בה"ג בתיקון טופסי גיטין שצריך לכתוב כל שום וחניכה דאית ליה ולא נתישב לרבינו תם כי אדם שאין לו שום וחניכה ושום כנוי וכתבו בגט שלו (ר"ל) [כל] שום וחניכה אית ליה יאמרו שזהו אדם אחר שיש לו כנוי, ותיקן רבינו תם לכתוב אני [פלוני] עיקר השם דמתקרי פלני הטפל או המכונה פלני כמו רובא מרים ופורתא שר' וכן אחא בר הדיא דמתקרי אי' [מרי], אמרינן בפרק השולח (גיטין דף ל"ד)].
מפי מורי זצ"ל, מגט אחד שאין האשה יודעת שם אביה בלשון הקודש אלא בלעז והיה שמו ליאון ואע"פ שהיה מעיד הבעל [ואמר] ששמו ר' יהודה לא רצה להתיר לכתוב הגט עד שיאמר אחר והצריכה לשלוח חוץ לעיר ולבדוק בא[ו]הביו כיצד נקרא בלשון הקודש, עכ"ל.
<h2>דף סב:</h2>
דין שליח להולכה. שליח להולכה צריך לעשותו בעדים אך אינו צריך להביא לא שטר ולא עדים שעשאו הבעל שליח להולכה כי הוא לבד נאמן על השליחות רק שאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדמשמע בההיא דאתיוה בי תרי, ומה שכתוב בתיקון שטרות שטר הרשאה לשולח גט לאשתו ממקום למקום נראה שאין צריך לפי שכתוב בה שנותן לו הבעל רשות לשליח לעשות כמה שלוחים אפילו לא יחלה ולא יאנס ונהגו בלא הרשאה. וזה לשון השטר שליח להולכה, בפנינו חתומי מטה בכך וכך בשבת כך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלוני' מתא מינה ר' פלוני [דמתקרי ר' פלוני ב"ר פלוני] את ר' פלוני ב"ר פלוני הבעל לשלוחו שליח להולכה להוליך גט לאשתו פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני דמסר לה גט כריתות וכך אמר בפנינו ר' פלוני ב"ר פלוני הבעל לשלוחו ר' פב"פ בשעת מסירת הגט הולך גט זה לאשתי פלונית המכונה פבר"פ ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים וליתן גט לאשתי פבר"פ בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחך והגט שנעשה עליו ר' פב"פ שליח להוליכו ככל הכתוב למעלה נכתב ונחתם בפלונית מתא בכך וכך בשבת בכך וכך ימים לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו החתומים בו פלוני ב"ר פלוני ופב"פ ובפנינו בטל ר' פב"פ הבעל כל מודעות שמסר על גט זה גם בפנינו קבל עליו ר' פב"ב הבעל חרם גמור שלא לבטל לא את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו פב"פ פב"פ. הגה"ה, אם יש שליח בגט צריך שיהיה ממונה קודם כתיבת הגט מדאמר בגיטין (דף ו') צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אלמא משמע דכשהוא בבית דין עומד הוא (ומכאן) [ומוכן] להוליך הגט, ומכל מקום לא צריך לעמוד על כל אות ואות אלא בשיטה ראשונה עכ"ל.
סדר שליח להולכה. כיצד ימסרנו הבעל הגט לשליח בפני עדים כשרים ויקראוהו קודם מסירה ולאחר מסירת השליח משום דילמא אדעייל ליה לידיה חלפיה, וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי ומודעי דאתי מגו מודעי, וגם טוב שיקבל עליו בחרם, פירוש אחר המסירה לשליח, שלא לעשות שום בטול בגט ולא בשליח, וחרם על העומדים שם שלא להוציא לעז על הגט. הגה"ה, איבעיא להו מהו שיחזור ויגרש בו, פ"ה שאחד שאמר לשליח גט שנתתי לשליח בטל הוא, רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו דנהי דבטל מתורת שליח מתורת גט לא בטליה, פ"ה מסתמא אינו מכוין לבטל אלא השליח, ומיהו גרסינן מתורת גט לא בטיל משמע הלשון דאפילו נמי יבטל הגט לא יהיה בטל ואם ירצה יחזור בו, ומאחר שהגט כתוב כהלכתו אינו יכול לבטלו דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ומיהו אין לסמוך על זה לעשות הלכה למעשה, עכ"ל התוספות בפרק האומר. וזה הלשון יאמר הבעל לשליח הוליך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם, ויקראוהו אחר זה כדפרישית וישימו החרם על הבעל ועל העומדים שם כדפרישית. והשליח יאמר לאשה הילך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה ר' פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל יאמר השליח קודם שיגיע הגט לידה ויתננו לה בפני שלושה כי אע"ג דקיימא לן (גיטין ה') כמאן דאמר בפני שנים משום דעד [נעשה] דיין וזה השליח משלים לשלושה מכל מקום טוב שיתנו לה בפני ג' פן יבא לטעות כשהשליח קרוב לבעל או לאשה או כשהאשה נעשית שליח להולכה כדאמר תלמודא וגם לפרסם הדבר. ואין צריך שישבו השלושה דאע"ג שהם כעין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם מכל מקום הא (ד)קיימא לן בירושלמי (סנהדרין פרק ו') הדיינים שקבלו עדות העדים מעומד הוי שפיר קבלת עדות והכא דקיום שטרות דרבנן אפילו לכתחילה נמי. ותדע שהרי על כרחך השליח שמעיד בפני נכתב ובפני נחתם צריך לעמוד בשעת אמירתו כמו עדים ואפילו הכי מצטרף לשלשה ונעשה דיין. אמנם כתב מורינו הר"ר פרץ נ"ע בשם מורינו הר"ר מנחם בה"ר שמואל שהיה מצריך להושיב השלשה כדין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם, ושמא לא אמר אלא לכתחילה אבל דיעבד אין לחוש אם עמדו בשעת קבלת עדות השליח, וכן סובר הר"י מקורביל דבדיעבד אין לחוש, אם עמדו השלשה בשעת העדות של שליח כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הבעל קטן בשנים נראה דאין צריך לדקדק אחריו אם הביא שני סימנין כשיעשה שליח להולכה ואם יש לו זקן אין לחוש יותר. גט שהאיש משלח כותבין בתוכו עיר שנכתב בה ואותו יום שנכתב ולא עיר הנתינה כמו גיטין הבאים ממדינת הים ונכתבים זמן מתשרי ולא ניתנים עד ניסן, וגם אין כותבין עמידת האשה אלא עמידת האיש. וכן לשון הגט, אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני דהוית אנתתי מן קדמת דנא. וכן הדין באשה שהיא שלוחו להולכה פירוש כמו שכתוב למעלה כשהשליח איש, ותאמר בלשון שלה שהיא מבינה, הא לך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וכו' [וגט] זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל תאמר בשעת נתינת הגט קודם שיבא ליד האשה המתגרשת ובפני ג' תתן לה כי זה השליח אינו מחשבון השלושה לפי שהיא אשה הפסולה לדיין.
<h2>דף סג:</h2>
והאיש עושה שליח להולכה והשליח עושה שליח בבית דין והאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה אבל מיד שליח בעלה לא תעשה שליח לכתחילה אבל בדיעבד כשר כרבי חנינא (גיטין דף ס"ג) וכן פסקו רב היי ורב אלפס (פרק התקבל סי' תק"ה) צ"ע. הכל כשרים להביא גט ואפילו נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה ואפילו קרובות חוץ מחרש שוטה וקטן וגוי ועבד לפי שאינן בתורת גיטין וקידושין וסומא בחוצה לארץא). א)0מפני שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל מתחילה היה רוצה רב ששת לומר שסומא פסול לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו וסותר רב יוסף דבר זה מפני שבהכרת קול יכול לידע אותם ואומר ר"י דאפילו רב ששת לא היה מחמיר בדבר זה כי אם בסומא דווקא שיש לחוש פן יטעה אבל אדם אחר מותר להביא גט לאשה אע"פ שאינה מכירה אלא על ידי עדים שאמרו בשעת נתינה זוהי אשתו של פלוני זה וראייה לדבר בפרק כל הגט (דף כ"ט) שאמר שם באחד שאמר לשליח להוליך גט לאשתו וענהו השליח איני מכירה אמר לו כשתבא לשם תתנהו לאבא בן רב מניומי שהוא מכירה ויתננו לה והלך השליח שם עם הגט ולא מצא אבא בר מניומי והיה שם רב אבא ורב חנינא בר פפי ורב יצחק נפחא ואמרו ליה תמסור דבריך בפנינו וכשיבא אבא בר מניומי נתן אליו הגט ויתננו אל האשה והיה שם תלמיד אחד ורב ספרא שמו הקשה להם והאיך אמרתם דבר זה והלא זה השליח שהביא אין שליח לגרש האשה שנאמר שיכול לעשות שליח אחר כי לא נעשה שליח אלא למוסרו לאבא בר מניומי לבד ביד הלכך אינו במקום הבעל למוסרו ביד אחר בלא צווי הבעל ושתקו ונתביישו ואמ' שם כי בחנם שתקו כי ודאי זה השליח היה שליח לגרש שהרי מי אמר לך הבעל אבא בר מניומא ולא אתה הלא גם הבעל היה חפץ שאם ירצה זה לבקשה שיגרשנה והשיב זה השליח שלא היה מכירה ולא יכול להביא הגט עכ"ל ס"ג.
האשה שעשתה שליח לקבל גיטה צריכה לעשותו בפני עדים והם יכתבו לו כתב וכשיקבל הגט יקבלנו בפני עדים והם יכתבו לו כתבא) ב). א)0ומיהו בספר רבינו ברוך נמצא מכתב ידו דלענין שליח לקבלה צריך להושיב בית דין שלושה שיכירו חתימת העדים החתומים בשטר קבלה, וכן נראה דהא קיום שטרות בשלושה אע"ג דבמתניתין דבפרק התקבל לא מצריך כי אם שנים שיאמרו בפנינו קבל הני מילי כשהעדים הראשונים שאמרה בפניהם לשליח התקבל לי גיטי הם עומדים בשעת נתינת הגט לשליח אבל על ידי שטר צריך קיום שטרות ואין [קיום שטרות] בפחות משלושה, הלכך קודם שיקבל שליח לקבלה הגט יושיבו שלושה שיכירו החתימות וטוב שיהיו אנשים ניכרים כי הם יעידו בכתב ידם על (ידי) נתינת הגט ועל גירושין לשלוח למקום האשה להודיעם, ומכאן נראה שאין לסמוך על שלוחין לקבלה שרגילין לעשות קיום החתימות מעיר לעיר לפי שאין רגילות להיות באותו קיום שלושה בני אדם ניכרים וידועים במקום הנתינה שיכירו חתימות עדי השטר לקבלה שלשתן יחד כי כן צריך כדפרישית. וצריך לחזר אחר שליח שהוא ניכר שהוא גדול על ידי בנים או על ידי זקן בין בשליח הולכה בין בשליח קבלה דאם לא כן אפילו מוחזק בשנים היה נראה דצריך לבודקו לכל הפחות על ידי עד אחד מכל שכן דחליצה, ומיהו בעדי חתימה אין להקפיד כיון שהם מוחזקים בשנים משום דקיימא לן דעדי מסירה כרתי ובשעת מסירה יש כמה עדים גדולים שהרי רגילים ליתנו במניין, עכ"ל ס"ק. ב)0השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא הרי בטל, עכ"ל.
דין שליח לקבלה. צריך ליזהר שתהא האשה שעושה שליח לקבלה גדולה בשנים ובסימנים ואם אין השנים ידועים כי אם על פי האב צריך (תרי) [ריבוי] שערות שחורות וגדולות כדי לכוף ראשו לצד עיקרו כמו לעניין חליצה דהא קטנה אינה עושה שליח, וצריך שטר הרשאה לשליח לקבלה. וזה לשון השטר בתשובות, זכרון עדות [שהיתה] בפנינו חתומי מטה בכך וכך בשבת לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני איך מרת פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני העומדת היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני מנתה בפנינו את ר' פלוני בן פלוני [להיות שלוחה לקבל גיטה מיד ר' פלוני בעלה המכונה ר"פ ב"פ] ובפנינו אמרה לזה ר' פלוני ב"פ שלוחה (התקבלי) [התקבל לי] גט מיד בעלי ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלוהו לי ומיד כשיגיע גט לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו לה לראיית על מנוי שליחות על קבלת גיטה שריר וקים, ויחתמו העדים זה תחת זה פלוני ב"ר פלוני עד פלוני ב"ר פלוני עד. וצריך שיחתמו שם ב' בני אדם ידועים ושתהא חתימתם ניכרת וידועה במקום הנתינה, ואף אם יקיימוה בהנפק צריך שיהיו חתימות הדיינים ניכרות וידועות לבני מקום הנתינה. ובעיר נתינת הגט ליד שליח לקבלה יושיב הבעל בית דין מאנשים כשרים והגונים שאינם קרובים זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ולא לשליח לקבלה, ויראו בשטר של ההרשאה החתימות אם הם ניכרות וידועות להם ואחרי אשר יכירו החתימות שבשטר ההרשאה של שליח לקבלה יביא הבעל הגט בפניהם ויקראוה קודם הנתינה ויחזרוהו לו, ויבטל הבעל כל מודעי ויתנהו ליד השליח לקבלה, ואומר לו התקבל גט זה לפלונית אשתי המכונה כך וכך בת ר' פלוני והרי היא מותרת לכל אדם, ולא יטיל בו שום תנאי ויחזירו ויקראוהו אחר הנתינה וישימו חרם על העומדים שלא להוציא לעז על הגט. והדיינים יכתבו עדותן וימסרו ביד שליח לקבלה וכך יכתבו. בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מונין כאן בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני אנחנו בית דין חתומי מטה במותב תלתא הוינא ובא פלוני מכונה כך וכך ב"פ העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני וגירשה את פלונית בר"פ אשתו המכונה כך וכך [ולא יכתוב מקומה [כיון] שאינה עומדת שם] ונתן גיטה לר' פב"פ שעשאתו אשתו בעדים שלוחה לקבלת גיטה מר' פב"פ בעלה ואמר לו התקבל גט זה לפלונית המכונה כך וכך בת ר' פלוני אשתי והרי מותרת לכל אדם, וקודם נתינתו ביטל לפנינו כל מודעות דהיו ליה ושאם מסר שום מודעא תהא מבוטלת ולא נתן שום תנאי בגירושין אלא גרשה גירושין גמורין והגט קרינו וראינהו כשר כדת וכהלכה ומחמת שראינו גירושי פלונית בת ר' פלוני מר' פב"פ בעלה שנתן גט ביד שלוחה לקבלה כתבנו לה שטר זה לה להיות בידה לזכות ולראייה שריר וקים, פב"פ דיין פב"פ דיין פב"ב דיין. ואין צריך זה תחת זה. וגם הבעל צריך לכתוב תחת חתימתן כך. אני החתום מטה פלוני המכונה פב"פ ועומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני גרשתי את אשתי פלונית המכונה כך וכך בר"פ וגרשתיה בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני בפני בית דין ר' פב"פ ור' פב"פ ור' פב"פ החתומים בשטר שלמעלה וגרשתיה גרושין גמורין בביטול כל מודעי ובלא שום תנאי ככל הכתוב בשטר שלמעלה ושטרם וחתימתם אמת ובעבור כי הכל אמת כתבתי גם אני שטר זה להיות לה גם כתב ידי לראיה ולזכות שלא יהיה לי פתחון פה לערער על דבר זה כלל [כלל] כי שטר בית דין החתומים וחתימותיהם אמת שריר וקים פלוני ב"ר פלוני. הנה פירשתי לך סדר שליח לקבלה, אבל נכון שלא לעשות אשה שליח לקבלה שאין אדם יכול לצאת ידי חובתו להיות נקי. וצריך שהשלושה דיינים שהם בשעת נתינת הגט שיכירו החתימות מן העדים שחתמו בשטר אשר עשתה לשלוחה לקבל גיטה, ולא סגי מן החתימות אשר הם מעיר לעיר דדילמא לא הכירו חתימות מכולם וצריך לקיים כל שלשה בגט דקיום שטרות בשלשה לכן נכון להחמיר שלא לעשות שליח לקבלה.
<h2>דף סד.</h2>
המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל אם הבעל מביא אין צריך וכן שנים שהביאו גט והם שלוחים, וכשמביא יאמר הרי גיטך מפלוני בעלך הרי את מגורשת ממנו והרי את מותרת לכל אדם, ובתוך כדי דיבור מן הנתינה יאמר בפני נכתב ובפני נחתם אבל זמן מרובה אחר הנתינה אינו מועילא), ואפילו מבית לעליה צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדפירש רבינו תם מידי דהוה אבני דמחוזא דניידי פירש ר"ת דאנן נמי ניידינן שאין אנו קבועין [כ"כ ואנן] כבני מחוזא דניידיב). א)0אבל קודם הרבה אם אמר מספקא ליה לר"י אם מועיל וכן מספקא ליה אחר כדי דבור אם מועיל כל זמן שעסוקים באותו עניין או לא, עכ"ל. המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר מפני ששינה מן המטבע שטבעו חכמים בגיטין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין הולד ממזר כיצד יעשה, (אין) [ויש] לפרש כיצד יעשה לרבי מאיר קודם נישואין ולרבנן לאחר נישואין, יטלנו (המינו) [הימנה] ויחזור ויתננו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם, וכתב ר"י שצ"ע אם הלכה כרבי מאיר ממשנה מטבע או לא. הבעל שערער בעדים ברורים שגט זה שאמר השליח שבפניו נכתב ובפניו נחתם שהוא מזוייף שומעין לו שלא האמינוהו השליח בפני שנים אלא לדחות ערעור הבעל שאינו עמו ראיה אבל במקום עדים שמכחישין אותו לא האמינוהו. אתמר (גיטין ה') בפני כמה נותנו לה רבי יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה, תניא כמאן דאמר בפני שנים, ע"כ לשון ס"ג. ב)0ומיהו בגיטין פרק התקבל פירשו בתוספות דיש ליזהר כשהבעל והאשה שניהם בעיר שיגרשנה הבעל בעצמו ולא על ידי שליח בין להולכה בין לקבלה משום דאי [עביך] [עביד] על ידי שליח הוה נאמן הבעל לומר לפקדון נתתיו ליד השליח כדרב הונא פרק התקבל [ס"ד ע"א] דפר"ח כמותו ואע"ג דלגבי בני מחוזא מכשר (תנא) [פרק] קמא על ידי שליח אע"ג דשניהם בעיר משום דבני מחוזא ניידי כדפירשו בתוספות פרק התקבל מכל מקום אנן לא ניידינן כל כך ואע"ג דפירשו דהאידנא כולהו ניידי אין לסמוך על זה להקל דהוא להחמיר אמרו, ואם תאמר כיון שאין יכולים לעשות שליח כששניהם בעיר באחת אם כן מאי נפקא לן מינא במה שאמר רבינו תם להחמיר דהאידנא כולהו נידי וצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם (והלכך) [והלא] כשהם בעיר אחת צריך שיגרשינה הבעל בפני עצמו ולא על ידי שליח והבעל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו [כשמביאו ממדינת הים ויש לומר מכל מקום נפקא מינא כפירוש רבינו תם בשליח המביא הגט באותה מדינה מעיר לעיר דהא אמרינן (ריש גיטין) באותה מדינה אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אפילו] בעיר אחרת והשתא מטעמא דרבינו תם דחשיב השתא כולהו ניידי צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם גם באותו מדינה מעיר לעיר. ומיהו בתוספות רבינו אלחנן פירש דההיא דפרק התקבל דקאמר רב הונא דבעל נאמן לומר לפקדון נתתיו לך היינו דווקא גבי שליח לקבלה אך כמה גמגומים יש בדבר על פירוש זה בתוספות ועוד כי רש"י ורבינו תם וה"ר פטר כולם שוים בדבר בפרק קמא דההיא דרב הונא דבעל מהימן לומר לפקדון נתתיו מיירי גם בשליח להולכה כדמוכח ה"ר פטר ותשובה שהשיב לו רבינו תם ועל כן יש ליזהר שלא לעשות שליח כששניהם בעיר אחת כדפירש רבינו תם וכן עיקר, לשון ס"ק.
<h2>דף סד:</h2>
נערה המאורסהא) היא ואביהב) מקבלין גיטה והוא הדין לקטנה אבל שאינה יודעת לשמור גיטהג) אינה יכולה להתגרשד), פירש רש"י אפילו על ידי אביה ורבינו תם פירש דמתגרשת על ידי אביהה), ונשתטית לא יוציאו), וקטנה שנשאת אין אביה מקבל גיטה אך היא תקבל אם היא יודעת לשומרו. א)0הגה"ה, פ"ה ודווקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא ולא אביה דמשנישאת אין לאביה רשות בה עכ"ל, ופירשו התוספות והוא הדין קטנה שנשאת, בירושלמי דמסכת גיטין אמר רבי יוחנן איזוהי קטנה שיכולה להתגרש כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר, עכ"ל שיטת שנ"ץ. ב)0[פ"ה או היא או אביה]. ג)0[פירוש נערה המאורסה]. ד)0[דהא שוטה היא ואומר ר"י ושלחה וכו' מי שמשלחת ואינה חוזרת]. יצתה זה [כו'] בפרק חרש (יבמות קי"ג). ה)0אע"פ שאינה יודעת לשמור גיטה והורה כן הלכה למעשה ודקדק מההיא דפרק חרש (יבמות קי"ג) דמפרש התם רבי ינאי טעם אחר משום דכתיב ונתן בידה מי שיש לה יד לגרש עצמה יצאה זו שאין לה יד לגרש עצמה ולפי אותו טעם הרי זה יש לה יד אביה שהוא כידה דאפילו היתה פקחת אביה מקבל גיטה כרבנן בין היא בין אביה, ותנא דבי רבי ישמעאל דמפיק לה מושלחה לא פליג אלא בהא דנפקא ליה מקרא אחרינא ויש לתת טעם דכיון שיש לה אב משלחה ואינה חוזרת שאביה שומרה מלחזור, ועוד הביא רבינו תם ראייה מירושלמי [יבמות פי"ד ה"א] דלעיל בתוספות דיש לדקדק כרבינו תם דאי אמרת כשאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מגורשת אפילו על ידי אביה אם כן לענין קידושין נמי לא תתקדש דאיתקש הויה ליציאה, וקצת קשה לפירושו דקשה [דמשמע לכאורה] בהך סיפא דאינה יודעת כולו מיירי בקטנה שיש לה אב ואתיא נמי ככ"ע ופירושו ביש לה אב לא מתוקמא אלא לרבנן דלר' יהודה אי על ידי אביה אפילו אינה יודעת לשמור מגורשת היא (נמי) [ואי] על ידי עצמה אפילו יודעת לשמור אינה מגורשת אבל באין לה מתוקמא שפיר כר' יהודה, עכ"ל שיטת שנ"ץ בפרק האיש מקדש. ו)0[ירושלמי יבמות פי"ד ה"א] דבי רב ינאי אמרו משום גרירא פירוש שנגררת אחר כל אדם וינהגו בה מנהג הפקר, משמע שרב ינאי אוסר לכתחילה בשוטה אפילו יש לה אב משום הפקר אבל בקטנה מודה שאין שם הפקר וגם יכולה לשמור גיטה כשיש לה אב, רב זעירא ורב אילעא תרווייהו אמרו נשטתית לא יוציא שאינה יכולה לשמור גיטה, עכ"ל ס"ג. בירושלמי [שם] יש מאי טעמא דמאן דאמר שוטה אינה מתגרשת דבי רב ינאי אומרים מפני גרירא ורב זעירא ורב אילעא תרוייהו אמרו מפני שאינה יכולה לשמור גיטה ובעי מאי בינייהו איכא בינייהו דאם עבר וגרש יש לה אב ויכולה לשמור גיטה עתים שוטה עתים חלומה, פירוש חכמה. והכי פירושו, עבר וגרש למאן דאמר משום גרירא מגורשת דכיון דלא הויא האי איסורא אלא מדרבנן שרי בדיעבד ולמאן דאמר משלחת וחוזרת אינה מגורשת דכיון דהוי האי איסורא דאורייתא אסור אפילו דיעבד, יש לה אב ויכולה לשמור גיטה למאן דאמר משום גרירא אסור לגרשה לכתחילה למאן דאמר משלחת וחוזרת אפילו לכתחילה מתגרשת דזו אינה חוזרת דאביה משמרתה מלחזור, עתים שוטה עתים חכמה למאן דאמר משום גרירא אסור לגרשה לכתחילה דילמא ינהגו בה מנהג הפקר למאן דאמר משום דמשלחת וחוזרת זו אינה חוזרת ומתגרשת כפירוש רבינו תם דאביה משמרה היטב, ואע"ג דפריך דמשום גרירא אסור הני מילי בגדולה והיא שוטה לפי [שיש לה] תאוה ובני אדם להוטים אחריה דניהי נמי דאינה חוזרת מכל מקום איכא למיחש משום גרירא אבל קטנה דלאו בת תאוה היא ליכא למיחש כלל ומתגרשת, עכ"ל תוספות בפרק האיש מקדש (דף מ"ג).
<h2>דף סו:</h2>
וכשהעדים חותמין בגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהם דאמר התם [חתם] סופר ועד פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול כדאמרי' (גיטין דף ע"ב) עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו, ואע"ג דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדיא) כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך לזהר משניהם. ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פיקח אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתבב). א)0פי' של דבר האומר אומר אמרו כשר חתם סופר ועד אחד פסול שאם היינו מתירים חתם סופר תצא חורבא מן הדבר שפעמים יאמר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן יאמר לסופר לחתום וכן לא צוה הבעל ולדברי הפוסל אומר אמרו חתם סופר ועד כשר אם כן החומרות האילו סתרן אהדדי עכ"ל. ב)0פי' יכולה להרשות לאדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו וישלחו (לן) [לו], שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרינן ביבמות בסוף האשה שהלכה [קי"ח ע"ב] שהיה יכול לזכות גט לאשתו במקום יבם משום סניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו, וכן תן גט זה לאשתי אם הוא זכות לה שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שאינו אומר כלום וכן כתב רבינו יהודה בשם ר"י עכ"ל ס"ג. ומעשה בא לפני ר"י מניקול"א באשה אחת שזנתה מרצון מגוי ונשתמדה וחזרה בה והלכה למדינת הים ובאה אמה וקבלה על חתנה שנשא אשה אחרת ולא חפץ לגרש בתה הבעלת תשובה וכפת הרב ז"ל עד שגרשה מרצונו והוא עשה עצמו שליח לקבל גיטה מידו שלא בפניה לפוטרו מיד, וכן הזקיקו לומר לו זכה והתקבל גט לפלונית והרי היא מגורשת ממנו ותהא מותרת לכל אדם, ושוב אמר לו מיד עשה עוד שליח להולכה דלימטי גיטה לידה למדינת הים מפני לעז מפני שאינו בקי אע"פ שאינו צריך כי נראה לי דכל כהאי גוונא שהיא זכותה ואין בו חובתה זכין ומקבלין לה גיטה שלא בפניה ומותרת מיד לשוק, ורבינו יהודה ממיי"ש אמר שאין זכין לה גט לקבלו שלא בפניה אלא לה[א] שאם רצה הבעל לחזור שאינו יכול לחזור מיהו אינו מגורשת עד דמטי גיטה לידה אבל גדולי צרפת רבים מהם הודו להרב מניקול"א, וגם פסק הר"י מניקול"א מן הזורק גט לאשתו בחצר אשר הערוך אומר שאינו גט עד שיגיע לידה והוא אומר דהרי הוא גט ומיד היא מגורשת אפילו נמחק או נשרף ולא בא שוב לידה אפילו מדרבנן, עכ"ל ר"י מניקול"א והעתקתיו מכתב ידו.
<h2>דף עא.</h2>
וחרש מעיקרו כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה, בין חרש בין פיקח שנשתתק בודקין אותו ג' פעמים ואם אומר על לאו לאו ועל הן הן כותבין גט לאשתו על פי רמיזתו ובסירוגין דאמרינן ליה תרי לאו וחד הן או חד הן ותרי לאוא). א)0בפירות של ימות החמה בימות הגשמים כגון שפליש"א בלע"ז וצירקש"א עכ"ל.
<h2>דף עא:</h2>
הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן אם יש גדול עומד על גביו ומלמדו ואפילו לר' אליעזר (גיטין דף פ"ו) דאמר בעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לןא). א)0כדאיתא פרק כל הגט הכל כשרים לכתוב כו' [ומסיק עליה רב הונא והוא שגדול עומד על גביו], וזהו לפי שיטת פירוש הקו' ולפי שיטת רבינו ברוך דמפרש לה כרבי אליעזר ומיהו (בתוך) [בתוספות] פי' פי' אחר דההיא סוגיא דרב הונא [דמכשיר] חרש שוטה וקטן בגדול עומד על גביו זהו דווקא כרבי מאיר כדקא סלקא דעתך מעיקרא דאע"ג דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן בעי להכי פריך מעיקרא והא לאו בני דעה ננהו ועלה מסיק רב הונא בגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה אלא מדרבנן והדר הוה מסיק רב נחמן באותו סוגיא אפילו מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב גט אפילו גדול עומד (על גביו) עליהן כדמשמע בההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אע"ג דהדיינין עומדים על גביהן כי כן הקשו התוספות לפירוש ראשון ואע"ג דדחו ליה לומר שאני כתיבת הגט שנ(ז)כר יותר שכותב הוא לשמה כפי מה שאומר מכל מקום אשינוייה לא נקום ונסמוך, ועוד בר מן הדין ובר מן הדין דלרבי אליעזר וכתב אכתיבת הגט קאי צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו (גיטין ע"א) דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב כול' אע"ג דכתב ליה הסופר לשמה אינו מועיל בלא צווי הבעל ואפילו עשה שליח לכתוב על ידי כתב אינו מועיל כדמוכח התם, אע"ג דגם זה (דוחה) [דוחק] בתוספות כדי לקיים פירוש ראשון שינויא דחיקא היא ואין לסמוך להתיר ספק אשת איש, על כן לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב את הגט אפילו בגדול עומד על גביו וכן נראה עיקר, ואף כי רב אלפס הביא (ב)ההוא דעומד על גביו אף הוא עצמו הביא ההוא דרב יהודה אמר שמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף. ועוד דרבי יוחנן הלכה כמותו לגבי דרב וכ"ש לגבי דרב הונא כדפירשו בתוספות בעלמא מסיק בההיא דחרש שוטה וקטן כאן הודיעך שאין כח בלשמה ומני רבי מאיר היא משמע דקסבר (ד)רבי יוחנן (ולא) [דלא] מיתוקמא כלל כרבי אליעזר אפילו בגדול עומד על גביו כדפירשתי לפירוש שיני מדקאמר כאן להודיעך שאין כח בלשמה, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף עב.</h2>
וכשהעדים חותמין בגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהם דאמר התם [חתם] סופר ועד פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול כדאמרי' (גיטין דף ע"ב) עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו, ואע"ג דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדיא) כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך לזהר משניהם. ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פיקח אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתבב). א)0פי' של דבר האומר אומר אמרו כשר חתם סופר ועד אחד פסול שאם היינו מתירים חתם סופר תצא חורבא מן הדבר שפעמים יאמר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן יאמר לסופר לחתום וכן לא צוה הבעל ולדברי הפוסל אומר אמרו חתם סופר ועד כשר אם כן החומרות האילו סתרן אהדדי עכ"ל. ב)0פי' יכולה להרשות לאדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו וישלחו (לן) [לו], שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרינן ביבמות בסוף האשה שהלכה [קי"ח ע"ב] שהיה יכול לזכות גט לאשתו במקום יבם משום סניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו, וכן תן גט זה לאשתי אם הוא זכות לה שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שאינו אומר כלום וכן כתב רבינו יהודה בשם ר"י עכ"ל ס"ג. ומעשה בא לפני ר"י מניקול"א באשה אחת שזנתה מרצון מגוי ונשתמדה וחזרה בה והלכה למדינת הים ובאה אמה וקבלה על חתנה שנשא אשה אחרת ולא חפץ לגרש בתה הבעלת תשובה וכפת הרב ז"ל עד שגרשה מרצונו והוא עשה עצמו שליח לקבל גיטה מידו שלא בפניה לפוטרו מיד, וכן הזקיקו לומר לו זכה והתקבל גט לפלונית והרי היא מגורשת ממנו ותהא מותרת לכל אדם, ושוב אמר לו מיד עשה עוד שליח להולכה דלימטי גיטה לידה למדינת הים מפני לעז מפני שאינו בקי אע"פ שאינו צריך כי נראה לי דכל כהאי גוונא שהיא זכותה ואין בו חובתה זכין ומקבלין לה גיטה שלא בפניה ומותרת מיד לשוק, ורבינו יהודה ממיי"ש אמר שאין זכין לה גט לקבלו שלא בפניה אלא לה[א] שאם רצה הבעל לחזור שאינו יכול לחזור מיהו אינו מגורשת עד דמטי גיטה לידה אבל גדולי צרפת רבים מהם הודו להרב מניקול"א, וגם פסק הר"י מניקול"א מן הזורק גט לאשתו בחצר אשר הערוך אומר שאינו גט עד שיגיע לידה והוא אומר דהרי הוא גט ומיד היא מגורשת אפילו נמחק או נשרף ולא בא שוב לידה אפילו מדרבנן, עכ"ל ר"י מניקול"א והעתקתיו מכתב ידו.
ושכיב מרע שכותב גט לאשתו על תנאי צריך שיאמר אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט [ואם לא מתי לא יהיה גט] ואם יעמוד מחליו הגט בטל ואם יחלה אחרי כן צריך לכתוב אחר, וצריך שיאמר מעכשיו שאם יאמר מהיום שמא בסוף היום יהיה בדעתו וימות ויפסול הגטא). א)0שאם יאמר מהיום ומת באותו יום אומר רבינו תם לא ידענא מה אידון ביה דשמא דינהו מעכשיו כשעת נתינת הגט או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואם ימות בחלתו בסוף היום יפסל הגט, ומורי הר"י בר יוסף היה רגיל להצריך בגט של שכיב מרע לגרש בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מצריך לקבל עליהם חרם של תקנת קהילות לנשוא אותה אם יעמוד עכ"ל ס"ק. נשאל לר"י אם כהן מותר לגרש אשתו על תנאי והשיב דמותר דתנן פרק הזורק (דף פ"א) כתב [לגרש] אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל אומרים לא פסולה מן הכהונה אע"פ שנתנוה לה על תנאי ולא עשה התנאי והלכה כבית הלל, עכ"ל תשב"ץ. בשם ר"י מקורביל שצוה לשכיב מרע שנתן גט לאשתו לומר כך הרי זה גיטך אם לא מתי מחולי זה לא יהיה גט ואם מתי יהא גט ואם יהא גט הרי את מגורשת.
<h2>דף עה:</h2>
ושכיב מרע שכותב גט לאשתו על תנאי צריך שיאמר אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט [ואם לא מתי לא יהיה גט] ואם יעמוד מחליו הגט בטל ואם יחלה אחרי כן צריך לכתוב אחר, וצריך שיאמר מעכשיו שאם יאמר מהיום שמא בסוף היום יהיה בדעתו וימות ויפסול הגטא). א)0שאם יאמר מהיום ומת באותו יום אומר רבינו תם לא ידענא מה אידון ביה דשמא דינהו מעכשיו כשעת נתינת הגט או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואם ימות בחלתו בסוף היום יפסל הגט, ומורי הר"י בר יוסף היה רגיל להצריך בגט של שכיב מרע לגרש בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מצריך לקבל עליהם חרם של תקנת קהילות לנשוא אותה אם יעמוד עכ"ל ס"ק. נשאל לר"י אם כהן מותר לגרש אשתו על תנאי והשיב דמותר דתנן פרק הזורק (דף פ"א) כתב [לגרש] אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל אומרים לא פסולה מן הכהונה אע"פ שנתנוה לה על תנאי ולא עשה התנאי והלכה כבית הלל, עכ"ל תשב"ץ. בשם ר"י מקורביל שצוה לשכיב מרע שנתן גט לאשתו לומר כך הרי זה גיטך אם לא מתי מחולי זה לא יהיה גט ואם מתי יהא גט ואם יהא גט הרי את מגורשת.
<h2>דף עו:</h2>
הג"ה מן מיימון [פ"ט מהלכות גירושין הכ"א]. בעל שנתן גט לאחר ואמר לו זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ומת הבעל קודם שיגיע הגט לידה הרי זו ספק מגורשת שרוב הנשים זכות להם כשלא יפלו לפני יבם ולפיכך הרי זו ספק מגורשת אע"פ שלא היגיע [הגט] לידה הואיל וזכה לה בו אחר. אמר לעדים לאחר י"ב חודש כתבו גט ותנו לאשתי או שאמר להם כתבו ותנו גט לאשתי לאחר י"ב חודש הרי אילו כותבין לאחר זמן שקבע ונותנין לה ואם כתבוהו בתוך הזמן אע"פ שנתנו לה לאחר זמן שאמר אינו גט, כתבוהו אחר הזמן שאמר ומת קודם שינתן לה אינו גט, ואם לא נודע אם מיתה קודמת לנתינת הגט או נתינת הגט קודמת למיתה הרי זו ספק מגורשת. [פ"ח ה"א] המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי הרי זו מגורשת ואם לא נתקיים התנאי אינה מגורשת, והמגרש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת בשעת שיתקיים התנאי ולא בשעת נתינת הגט לפיכך יש לבעל לבטל הגט או להוסיף על תנאו או להתנות התנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי הראשון ואע"ג שהיגיע הגט לידה אינה מגורשת ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף קודם שיתקיים התנאי אינה גט ולכתחילה לא תינשא עד שתתקיים התנאי, ואם נישאת לא תצא אלא אם כן [לא] נשאר בידה לקיימו שהרי בטל הגט ואם אמר לה הרי את מגורשת מעכשיו או מהיום על תנאי כך וכך או שאמר הרי את מגורשת על מנת כך וכך כשיתקיים התנאי תהיה מגורשת משעת נתינת הגט לידה לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע הגט לידה ואם אבד או נשרף ואפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי הרי זו מקיימת התנאי אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינת הגט ויש לה להינשא לכתחילה שאע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי ואין חוששין שמא לא (נתקיים) [יתקיים] התנאי הואיל והיה התנאי מעכשיו או בעל מנת. כיצד מגרש [אדם] על תנאי לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי או כתבו ותנו לה על תנאי ואין צריך לומר שלא יכתוב בתוך הגט על תנאי זה גרש פלני את פלונית אלא כיצד יעשה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואחר כך נותן הגט לה ואומר הרי זה גיטך הרי את מגורשת על זה על מנת כך או [יאמר להם] או לשלוח(ת)ו [תנו לה] גט זה על מנת כך וכך, כתב התנאי בגט אחר שכתב התורף בגט הרי זה כשר בין שכתבו קודם חתימת העדים בין שכתבו אחר חתימת העדים אבל אם כתבו קודם התורף אפילו כתב על מנת כך הרי זה ספק מגורשת. עכ"ל המיימון.
<h2>דף עז.</h2>
ואם קבע זמן לתנאו צריך שתתקיים התנאי תוך הזמן ואם אמר בתנאי לאחר שבועא) שנהב) לאחר שנה חדש לאחר חדש שבת לאחר שבת ג' ימים. א)0פירוש לאחר שבוע אקיים לך תנאי זה. ב)0פירוש אין יכול לשהות הך [יותר] משנה וכן כולם עכ"ל ס"ג.
שנינו הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה מגורשתא) אבל ברשות הרבים אפילו בתוך ד' אמות שלה אינו מועיל עד שיהיה בידה. א)0ונהגו העולם שלא לגרשה על ידי נתינת הגט לתוך חצירה או לתוך ביתה ואפילו לתוך קלתה או במלבושיה א"ל ר' יחיאל דאין לעשות כך לפי שפעמים בגדים שאולין ואולי הבעלים מקפידים על זה ואם כן לא הוי גיטא כיון דלאו הכי אושלוינהו וטעם זה שייך נמי לגבי ביתה או חצירה לכן נכון לתת הגט בידה, וידה תהא פתוחה מתחילת הנתינה עד גמר הנתינה, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף עז:</h2>
גט שכיב מרע אינו אלא משום חששא דיבםא). א)0[גרסינן] בפרק הזורק (גיטין ע"ז) ההוא שכיב מרע שכתב גט לאשתו ערב שבת עם חשיכה למחר חלה מאוד ונסתכן באו לפני רבא ואמר להן שיקנה השכיב מרע לאשה את החדר שהגט מונח בתוכו ותלך האשה ותקנה החדר בחזקה שתנעול החדר דתנן נעל וגדר הרי זו חזקה ונמצא שגיטה וחצירה באין כאחד, למדנו מכאן דמגרשין בשבת כגון בשכיב מרע דלא איפשר להמתין אע"פ ששנינו בתוספתא דביצה (דף ל"ו) אין מקדשין ואין מגרשין בשבת, ועוד למדנו דנעל לא הוי תיקון מנעול שלזה אי אפשר לעשות בשבת אלא נעל הוי נעילת דלת, ועוד למדנו אע"פ שאין קונין בשבת קניין שאלה בעלמא מותר, ועוד למדנו שאסור לטלטל הגט בשבת כדפירש רש"י ונראה דדווקא גט שמוקצה לטלטל בראייה אבל שאר כתבים מותרים לטלטל שראוים לצור על פי צלוחית מטעם זה אפילו קלף חלק אם אינו מוקצה לכתיבה מותר לטלטלו, וגט נמי דווקא בימיהם שלא היו לומדים תורה שבעל פה מתוך הכתב אבל עתה מותר לטלטלו שאדם יכול ללמד ממנו הלכות גט. שנינו בפרק כל הגט (דף כ"ח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקה שהוא קים, ואומר בגמרא לא שנו אלא בחולה שרוב חולים לחיים אבל לגוסס שרוב גוססים (כו') [למיתה לא] עכ"ל ס"ג.
<h2>דף עח.</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נידה ולא קוצה לו חלה ונודרת ולא [מ]קיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאת וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים ולדידן שבכה שקורין הוטלי"ן במקום קלתהא) אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי, וטווה וורד כנגד פניה פר"ח שטוה צמר אדום על פניה כדי שיפול אדמומית על פניה, ומשחקת עם הבחוריםב), ואמרינן בתוספתא (כתובות פ"ז ה"ו) שצריכה התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובה, ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינה יוצאת אלא אם כן יש עדים בדברג). וא"ר שלמדנו עיקר גירושין מן התורה ממקרא זה והיה אם לא תמצא חן כו' מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם גרש שלא ברצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת אפילו שלא מרצונה, אבל יש שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, פירוש ריח הפהד), ומשומד [ואותן שכופין להוציא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב)] מכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני. מבטל מודעות קודם הנתינהה), וגם יקראו הגט ב' פעמים [אחד] לפני הנתינה [ואחד לאחר הנתינה], וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר ובכלל זה שיהיה הקלף והדיוו) משל בעלז) וגם אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קס"ז) שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר מן הדין אלא התירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר שלא תתעגן והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שאמרו בגיטין פרק בתרא (דף פ"ז). לה שיהיה נכתב לשמה, ועוד דדרשינן לה ונתן לה ולא לה ולחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ספר כריתות שיהא עניין אותו ספר כתוב מעניין גירושין כדאמרינן (גיטין כ"א) לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וגם דרשינן (שם) מספר כריתות דבר הכורת בינו לבינהח) ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שאמר על מנת שלא תשתה יין לעולם אין זה כריתות כדפירש בהגה"ה. ונתן בידה מלמד שאינה מגורשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצירה שהכל הוא כידה, אבל אם הגט מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטך מעל גבי הקרקע ונטלתו משם הרי זה אינו כלום וכן אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששילפה הגט הרי זה גט. א)0ואפילו שערה מכוסה במטפחת, לשון ס"ג. ב)0או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שתובעת תשמיש בקול רם מבעלה או ששכינותיה שומעות אותה מדברת על עיסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה עכ"ל ס"ג. ג)0ואפילו התרו בה ואפילו בכתובתה לשון ס"ק. [פירוש עברה בינו לבינה וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה אחר התראה והיא אומרת לא עברה כלל ולא התרה [בי] (כי) אם רצה להוציא הרי זה נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום עכ"ל מיימון (פכ"ד מאישות), אם יש עדים והתראה שעברה על דת תפסיד כתובתה ואין לה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה ואין מוציאין מן הבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסי צאן ברזל שלה ואין צריך לומר נכסי מלוג, וכן מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת, וכל אחת מהן נוטלת הנמצא מנדוניאתא ויוצאה, ואין הבעל חייב לשלם לא מה שפחת ולא מה שאבד. כיצד היא יוצאה משום שם רע שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עבירה ברורה בזנות, כיצד שהיתה בחצר לבדה וראו אחד יוצא ונכנס ומיד בשעת יציאתו מצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת את הסינור, שעזרא תיקן שתהא אשה חוגרת בסינר בתוך ביתה משום צניעות אם לא חוגרת אינה עוברת על דת ולא הפסידה כתובתה, או חוגרת חגורתה או שמצא [רוק] לח למעלה [מן הכילה] כדאיתא פרק ב' דיבמות (דף כ"ד), ובירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] מוסיף או שהיו שניהם יוצאין ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו או ראו אותן מנשקין או מגפפין זה את זה או שנכנסו וסגרו את הדלת וכיוצא כדברים אילו, אם רצה להוציא תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה, והעוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם כן רוצה מדעתו. הגה"ה מתשב"ץ, ועוברת על דת אסור לבעל לקיימה שהרי בעיא היא בסוטה פרק ארוסה (דף כ"ה) אם הבעל יכול לקיימה ולא פשט מידי אע"ג שהספר אומר לשם סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה, דמשמע אם היה רוצה הבעל לקיימה ולא היה מקנא לה מותר אנן אשינויי דחיקא לא סמכינן, ועוד ראייה מפרק (קמא) [בתרא] דגיטין (דף צ') כשם שיש דעות במאכל כך יש דעות באנשים כו' עד ויש לך אדם שזבוב נופל בתוך התמחוי ומוציאו ואוכל מה שבתוכו כמו כן יש מדות אדם רע שראה אשתו יצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וערומה משני צידיה ורוחצת עם בני האדם כזו מותר לגרשה מן התורה, אבל אם אין יודעין הדבר כי אם על פיה ושואלת תשובה מותר לקיימה כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הגה"ה מיהו בכתובות לא משמע כן, עכ"ל תשב"ץ (סי' תס"ח). ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר לישאנה שזה מוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניסה עכ"ל מיימוני. ולא יוציא אם רוצה עד שיבואו עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם מרצונה אז ודאי כופין אותו להוציא. רבינו תם תפס לו שיטה אחרת בעניין זה ברוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא, ומפרש תצא מרוכל אם גרשה זה ונשאת אחר כן לרוכל שהרי זה קול דלפני נישואין אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן. עכ"ל ס"ג]. ד)0בפרק המגרש (דף פ"ח) אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בדיני ישראל כשר פירוש בדין כגון האומר איני זן ומפרנס (אבל) [או כל] אותן השנויין בפרק המדיר שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל, בגוים בדין [פסול ופוסל ושלא בדין] אפילו ריח הגט אין בו, מתוך הירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט] משמע דבגוים תמצא כשר כגון ששוטרי גוים תופסין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך, וצריך שיאמר אני רוצה עכ"ל תוספות מס"ג. ה)0שאמר רב ששת פרק אומר עלי (ערכין דף כ"א) האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעין מודעא פירוש מי שאמר בפני שנים בצנעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחרי כן נותנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט בטל לשון ס"ג. ו)0והקולמוס ואם הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך שהרי בעל הקולמוס אין לו בשביל כך בגט כלום כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בגט כמו שנשאר מן הדיו עכ"ל סר"ב. ז)0ואם אין לו (לא) יקנה דהא בעינן וכתב ונתן והוא הדין אם כותב הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו, (כתבו) [כדתנן] (הסופר) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותב משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. עכ"ל ס"ג. ח)0שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידא ביה כלל לאחר נתינת הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עכ"ל ס"ק.
וכשהעדים חותמין בגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהם דאמר התם [חתם] סופר ועד פסול, וגם אם אמר הבעל לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו פסול כדאמרי' (גיטין דף ע"ב) עד שישמע קולו לאפוקי ממאן דמכשיר באומר אמרו, ואע"ג דהוו תרי חומרי דסתרן אהדדיא) כיון שלא נתברר לנו הלכה כמאן צריך לזהר משניהם. ולא ישלח אדם כתב ידו לסופר ולעדים לכתוב לו גט ולחתום בין שהוא חרש בין שהוא פיקח אבל אשה יכולה לעשות שליח לקבלה מתוך הכתבב). א)0פי' של דבר האומר אומר אמרו כשר חתם סופר ועד אחד פסול שאם היינו מתירים חתם סופר תצא חורבא מן הדבר שפעמים יאמר לשנים אמרו לסופר כתוב ולעדים חתומו ומדאגה שלא יתבייש הסופר שדומה שאינו ראוי לחתום מחמת כן יאמר לסופר לחתום וכן לא צוה הבעל ולדברי הפוסל אומר אמרו חתם סופר ועד כשר אם כן החומרות האילו סתרן אהדדי עכ"ל. ב)0פי' יכולה להרשות לאדם לקבל גיטה בעיר אחרת אע"פ שאינו שומע קולה על פי עדים שישמעו שהיא מתרצה בכך והם יכתבו וישלחו (לן) [לו], שבכל מקום שידוע לנו שהיא רוצה בכך מועיל בלא שמיעת קול כדאמרינן ביבמות בסוף האשה שהלכה [קי"ח ע"ב] שהיה יכול לזכות גט לאשתו במקום יבם משום סניא ליה אלא מפני שלפעמים אוהבת אותו, וכן תן גט זה לאשתי אם הוא זכות לה שטר שחרור לעבד לא היה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"פ שאינו אומר כלום וכן כתב רבינו יהודה בשם ר"י עכ"ל ס"ג. ומעשה בא לפני ר"י מניקול"א באשה אחת שזנתה מרצון מגוי ונשתמדה וחזרה בה והלכה למדינת הים ובאה אמה וקבלה על חתנה שנשא אשה אחרת ולא חפץ לגרש בתה הבעלת תשובה וכפת הרב ז"ל עד שגרשה מרצונו והוא עשה עצמו שליח לקבל גיטה מידו שלא בפניה לפוטרו מיד, וכן הזקיקו לומר לו זכה והתקבל גט לפלונית והרי היא מגורשת ממנו ותהא מותרת לכל אדם, ושוב אמר לו מיד עשה עוד שליח להולכה דלימטי גיטה לידה למדינת הים מפני לעז מפני שאינו בקי אע"פ שאינו צריך כי נראה לי דכל כהאי גוונא שהיא זכותה ואין בו חובתה זכין ומקבלין לה גיטה שלא בפניה ומותרת מיד לשוק, ורבינו יהודה ממיי"ש אמר שאין זכין לה גט לקבלו שלא בפניה אלא לה[א] שאם רצה הבעל לחזור שאינו יכול לחזור מיהו אינו מגורשת עד דמטי גיטה לידה אבל גדולי צרפת רבים מהם הודו להרב מניקול"א, וגם פסק הר"י מניקול"א מן הזורק גט לאשתו בחצר אשר הערוך אומר שאינו גט עד שיגיע לידה והוא אומר דהרי הוא גט ומיד היא מגורשת אפילו נמחק או נשרף ולא בא שוב לידה אפילו מדרבנן, עכ"ל ר"י מניקול"א והעתקתיו מכתב ידו.
<h2>דף עט:</h2>
וגוסס המדבר מצוה להזקיקו לכתוב וליתן גט לאשתו וכותבין ונותנין בעודו חי רק שיהיה בדעת מיושב משעת הצווי עד סוף כתיבת וחתימת הגט וכן בשעת נתינת הגט, וצריך שלא תתיחד עמו כל ימי חוליו משום חששא דגט ישןא). א)0ותנן איזהו גט ישן כל שנתיחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא שמא גיטה קודם לבנה אבל תתיחד עמה בפני עדים ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים חוץ משפחתה מפני שלבה גס בשפחתה ותשמש בפניה. עכ"ל תוספות.
<h2>דף פ.</h2>
ובעל שיש לו שתי שמות חלוקין ואחד מהם עיקר יכתוב העיקר קודם אנא פלני דמתקרי פלני וכן האשה דאיתחזקא בתרי שמות חלוקין אבל אם לא איתחזק בדיעבד כשר בב' שמות מפורש באורך במסכת גיטין (דף ל"ד)א), ואין צריך לכתוב יצחק דמתקרי חקי"ן וכל כיוצא בו, ומשומד אין צריך לכתוב שם הגויות בגטב) ואם כתב שם יהודית וכל שום חניכה דאית ליה טוב הדברג). א)0אדם שיש לו שני שמות והוא ואשתו במקום אחד בשעת כתיבת הגט ובשעת נתינה לאשה או אפילו הם בשני מקומות וכתב בגט שם אחד ובאותו שם הכתוב קורין אותו כמו כן או אפילו אם בשאר מקומות אין מכירין כלל בשם זה הכתוב בגט כי אם בשם השניה כשר בדיעבד אך לכתחילה צריך לכתוב שניהם כדאיתא בירושלמי [פ"ד ה"ב], אבל אם שם הכתוב בגט קורין אותו כן בכל המקומות יכול להיות שאף לכתחילה כשר אע"פ שקורין אותו גם בשם השני, אבל אם הם בשני מקומות ושם שקורין אותו במקום הכתיבה אין קורין אותו במקום הנתינה או איפכא ולא כתב רק שם אחד הגט פסול ועל זה שנינו (גיטין פ') שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה כל הדברים האילו פוסלין בה, וצריך לכתוב שני שמות ויכתוב שם של מקום הנתינה עיקר ושם מקום הכתיבה שהבעל עומד שם טפל לו אני פלני עיקר השם דמיתקרי פלני עכ"ל ס"ג וספר התרומה. [ורגילים לכתוב דמתקרי כששם השינית לשון עברית אבל כששם השינית לשון לע"ז כותבין המכונה, ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אע"פ שקורין אותו תמיד בשם הראשון מכל מקום אותו שם השיני דשנוי הוא עיקר וכותבין אותו קודם, עכ"ל ס"ק]. ב)0ואף לכתחילה אין לו לכתוב רק שם ישראל, ע"כ. ג)0כדי לכלול שם גיות מהא בסתם כי אין נכון להזכיר שם הגיות בפירוש אך בשאר גיטין דישראל (ששינוי) [ששני] השמות דיהדות הן אין לכתוב כלל בגיטין וכל שום חניכה שיש לו אלא פלני דמתקרי פלני כדפר"ת בגיטין, עכ"ל ס"ק. [ובכל גיטין כתוב בה"ג בתיקון טופסי גיטין שצריך לכתוב כל שום וחניכה דאית ליה ולא נתישב לרבינו תם כי אדם שאין לו שום וחניכה ושום כנוי וכתבו בגט שלו (ר"ל) [כל] שום וחניכה אית ליה יאמרו שזהו אדם אחר שיש לו כנוי, ותיקן רבינו תם לכתוב אני [פלוני] עיקר השם דמתקרי פלני הטפל או המכונה פלני כמו רובא מרים ופורתא שר' וכן אחא בר הדיא דמתקרי אי' [מרי], אמרינן בפרק השולח (גיטין דף ל"ד)].
מפי מורי זצ"ל, מגט אחד שאין האשה יודעת שם אביה בלשון הקודש אלא בלעז והיה שמו ליאון ואע"פ שהיה מעיד הבעל [ואמר] ששמו ר' יהודה לא רצה להתיר לכתוב הגט עד שיאמר אחר והצריכה לשלוח חוץ לעיר ולבדוק בא[ו]הביו כיצד נקרא בלשון הקודש, עכ"ל.
וצריך לכתוב שם העיר שהסופר והעדים שם בשעת כתיבה כשכותבין למנין שאנו מונין כאן במקום פלוני וגם דירת הבעל והאשה, ועכשיו שאין אנו יודעים עיקר דירתו כותבין מקום עמידת רגליהם בשעת נתינת הגט, וכשכותבין גט לאיש לשלוח לאשתו כשהיא במקום אחר אין כותבין מקום האשה לא בלשון דירה ולא בלשון עמידה, והלידות נמנעו עתה לכתוב לפי שיש טועין בהן.
סדר שליח להולכה. כיצד ימסרנו הבעל הגט לשליח בפני עדים כשרים ויקראוהו קודם מסירה ולאחר מסירת השליח משום דילמא אדעייל ליה לידיה חלפיה, וקודם מסירתו לשליח יבטל כל מודעי ומודעי דאתי מגו מודעי, וגם טוב שיקבל עליו בחרם, פירוש אחר המסירה לשליח, שלא לעשות שום בטול בגט ולא בשליח, וחרם על העומדים שם שלא להוציא לעז על הגט. הגה"ה, איבעיא להו מהו שיחזור ויגרש בו, פ"ה שאחד שאמר לשליח גט שנתתי לשליח בטל הוא, רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו דנהי דבטל מתורת שליח מתורת גט לא בטליה, פ"ה מסתמא אינו מכוין לבטל אלא השליח, ומיהו גרסינן מתורת גט לא בטיל משמע הלשון דאפילו נמי יבטל הגט לא יהיה בטל ואם ירצה יחזור בו, ומאחר שהגט כתוב כהלכתו אינו יכול לבטלו דכתיבת הגט לשמה חשיב מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה ומיהו אין לסמוך על זה לעשות הלכה למעשה, עכ"ל התוספות בפרק האומר. וזה הלשון יאמר הבעל לשליח הוליך גט זה לאשתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי ופיך כפי ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם, ויקראוהו אחר זה כדפרישית וישימו החרם על הבעל ועל העומדים שם כדפרישית. והשליח יאמר לאשה הילך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה ר' פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל יאמר השליח קודם שיגיע הגט לידה ויתננו לה בפני שלושה כי אע"ג דקיימא לן (גיטין ה') כמאן דאמר בפני שנים משום דעד [נעשה] דיין וזה השליח משלים לשלושה מכל מקום טוב שיתנו לה בפני ג' פן יבא לטעות כשהשליח קרוב לבעל או לאשה או כשהאשה נעשית שליח להולכה כדאמר תלמודא וגם לפרסם הדבר. ואין צריך שישבו השלושה דאע"ג שהם כעין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם מכל מקום הא (ד)קיימא לן בירושלמי (סנהדרין פרק ו') הדיינים שקבלו עדות העדים מעומד הוי שפיר קבלת עדות והכא דקיום שטרות דרבנן אפילו לכתחילה נמי. ותדע שהרי על כרחך השליח שמעיד בפני נכתב ובפני נחתם צריך לעמוד בשעת אמירתו כמו עדים ואפילו הכי מצטרף לשלשה ונעשה דיין. אמנם כתב מורינו הר"ר פרץ נ"ע בשם מורינו הר"ר מנחם בה"ר שמואל שהיה מצריך להושיב השלשה כדין דיינים לקבל עדות השליח שאומר בפני נכתב ובפני נחתם, ושמא לא אמר אלא לכתחילה אבל דיעבד אין לחוש אם עמדו בשעת קבלת עדות השליח, וכן סובר הר"י מקורביל דבדיעבד אין לחוש, אם עמדו השלשה בשעת העדות של שליח כשאומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הבעל קטן בשנים נראה דאין צריך לדקדק אחריו אם הביא שני סימנין כשיעשה שליח להולכה ואם יש לו זקן אין לחוש יותר. גט שהאיש משלח כותבין בתוכו עיר שנכתב בה ואותו יום שנכתב ולא עיר הנתינה כמו גיטין הבאים ממדינת הים ונכתבים זמן מתשרי ולא ניתנים עד ניסן, וגם אין כותבין עמידת האשה אלא עמידת האיש. וכן לשון הגט, אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת ר' פלוני דהוית אנתתי מן קדמת דנא. וכן הדין באשה שהיא שלוחו להולכה פירוש כמו שכתוב למעלה כשהשליח איש, ותאמר בלשון שלה שהיא מבינה, הא לך גט זה מר' פלוני בעליך המכונה פב"פ והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם וכו' [וגט] זה בפני נכתב ובפני נחתם והכל תאמר בשעת נתינת הגט קודם שיבא ליד האשה המתגרשת ובפני ג' תתן לה כי זה השליח אינו מחשבון השלושה לפי שהיא אשה הפסולה לדיין.
<h2>דף פא.</h2>
ושכיב מרע שכותב גט לאשתו על תנאי צריך שיאמר אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט [ואם לא מתי לא יהיה גט] ואם יעמוד מחליו הגט בטל ואם יחלה אחרי כן צריך לכתוב אחר, וצריך שיאמר מעכשיו שאם יאמר מהיום שמא בסוף היום יהיה בדעתו וימות ויפסול הגטא). א)0שאם יאמר מהיום ומת באותו יום אומר רבינו תם לא ידענא מה אידון ביה דשמא דינהו מעכשיו כשעת נתינת הגט או שמא דעתו מסוף היום קאמר ואם ימות בחלתו בסוף היום יפסל הגט, ומורי הר"י בר יוסף היה רגיל להצריך בגט של שכיב מרע לגרש בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום אך היה מצריך לקבל עליהם חרם של תקנת קהילות לנשוא אותה אם יעמוד עכ"ל ס"ק. נשאל לר"י אם כהן מותר לגרש אשתו על תנאי והשיב דמותר דתנן פרק הזורק (דף פ"א) כתב [לגרש] אשתו ונמלך בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה ובית הלל אומרים לא פסולה מן הכהונה אע"פ שנתנוה לה על תנאי ולא עשה התנאי והלכה כבית הלל, עכ"ל תשב"ץ. בשם ר"י מקורביל שצוה לשכיב מרע שנתן גט לאשתו לומר כך הרי זה גיטך אם לא מתי מחולי זה לא יהיה גט ואם מתי יהא גט ואם יהא גט הרי את מגורשת.
<h2>דף פא:</h2>
המגרש את אשתו [וחזר] ובא עליה בפני עדים קודם שתנשא לאחר בין שגירשה מן האירוסין בין שגירשה מן הנישואין הואיל ואשתו הייתה הרי זה בחזקת שהחזירה ולשם קידושין בעל ולא לשם זנות ואפילו ראו אותו שנתן לה מעות שחזקה היא שאין [אדם] זה עושה בעילתו בעילת זנות וצריכה ממנו גט שיני, נתיחד עמה בפני עדים והוא שיראוה שני עדים כאחד אם הייתה מגורשת מן הנישואין חוששין לה שמא בעלה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה שכל המקדש בביאה אינו צריך לבעול בפני עדים אלא יתיחד בפניהם ויבעול לפיכך צריכה גט ממנו מספק והרי היא ספק מקודשת, ואם הייתה מגורשת מן האירוסין אין חוששין לה מפני שאין לבו גס בה, והורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, גם עלה על דעתם מי שיש לו בן משפחתו חוששין (לה) [לו] ולא תתיבם אשתו שמא [שחרר] שפחתו ואחר כך בא עליה, ויש מי שהורה שודאי שחרר שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וכל הדברים אין ראוי לסמוך עליהם שאין אילו הדברים מחזקה זו אמורים אלא באשתו שגרשה בלבד ובאשתו אמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות אבל בשאר כל הנשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות עד שיפרש שהיא לשם קידושין ואין צריך לומר בשפחה או גויה שאינה בת קידושין שהבן היוצא מהן בחזקת גוי ועבד עד שיודע בודאי שנתגיירה אמו או נשתחררה, עכ"ל המיימון (פ"י מהלכות גירושין הי"ח י"ט).
<h2>דף פב.</h2>
פסק רבינו תם דמעשה בא לפניו בגט פשוט שנכתבו שני עדים והוסיף הבעל עוד אחד וחתם שלא בפני עדים והכשיר וכן מסתמא אם חתם בו פסול, וראייה מההיא דסוף פרק הזורק. מכח הרייקות משמע דאינו יכול להיות בנפשיכי וכן אומרים הדייקנים אכן מהר"ף ז"ל אומר דביתירות לעניין גט [לית ביה] חששא והראיה במנחות, ומביא ראיה די צביין, אכן הוא בנפשיכי דלא לישתמע דאית ליה ב' נפשות.
<h2>דף פה.</h2>
ונהגו העולם לכתוב שנים עשר שיטין [כמנין גט], והכותב צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם נתן הגט אומר ר"י דאין לפוסלו בכךא), אכן אינם צריכים לזייןב). א)0דהא דבעינן בס"ת תפילין ומזוזות מוקפות גויל כדאיתא בפרק התכלת (מנחות כ"ט) היינו משום דכתיב ביה וכתבתם דבעי כתיבה תמה אבל בגט ליכא קפידא דאפילו ספר ודיו לא בעינן גט אע"ג דכתיב ביה ספר דמוקמיה ליה לספירת דברים עכ"ל ר"י בפרק קמא דגיטין. ב)0וצריך לעשות לכתחילה ארכו יותר על רחבו וצריך לשרטט אותו ומסרגלין בקנה ובלשון ערבית קורין לשרטוט סרגול ופירש ר"י לאו לאפוקי סכין אלא לאפוקי עופרת וכיוצא בהן שהשרטוט הוא על ידי צבע עכ"ל ס"ג.
תשובת ריצב"א על גט שבא מאונגריה. יען אשר עגמה נפשי על עלבון האיש הלזה ועיגון הבת דקדקתי על גט אשר הובא לפנינו מארץ הגר ועמדתי על בוריו של דבר וכן נראה בעיני אע"פ שלא נעשה כמנהג מקומינו גם מנהג המקום דקדקתי כה שפיר דמנהג כשר הוא וחס ושלום להוציא לעז על גיטיהם, כי אשר נהגו לכתוב [לשון] מגרש אפילו בעיירות גדולות כגון פרי"ש ובורגי"ש נראה בעיני אע"פ שלשון מגרש הוא קרקע שסביב העיר כדכתיב [עי' במדבר ל"ה] ומגרשי הערים אשר סביבותיהם אמרינן אלף אמה מגרש ממה שנהגו כך אני למד שכך רוצה לומר במגרש פלוני שהוא עומד במה שבתוך המגרש והרי העיר בכלל שהרי המגרש מקיפה, ונראה בעיני שלכך נהגו לכתוב כך מפני שפעמים שהוא דר במקום המבוטלים ויוצאין חוץ לעיר ובלשון בני אדם אין שם העיר עליהם, ובלשונם שכתבו לשון מגרש כולו בכלל ומנהג כשר הוא. ומה שכותבין בורגי"ש ואנו קורין בוריי"ש נראה בעיני כיון שמתוך דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא וזה לשונם בלשנא קלילא אין להקפיד כלל. ומה שנוהגים לכתוב על נהר יי"ר ואנו נוהגים לכתוב על נהר קיי"ר כיון שאינו שום אות בלשון לעז כך שוה יו"ד כמו קו"ף. ומה שכתבו מן בלא יו"ד יפה כתבו, וכן נהר שינ"א שכתבו שנ"א בלא יו"ד כך הוא לשונם לומר שנא בלא יו"ד כי גם בלשונינו קורין אותו לפעמים בלא יו"ד. ומה שכתבו דתהויין דתצביין ולא עשו כמנהגינו לכתוב יו"ד בין דל"ת לתי"ו וכן (בית) [בין] תי"ו לה"י והוי די כמו אשר ותיהויין כמו תיהוי אין ראוי לפוסלו בכך כי דל"ת זו במקום שי"ן כמו היא שתהיי כמו שאתה מדבר עמי כתרגום עד ואת מאל עוד, וכן עד שקמתי דבורה [שופטים ה'] שתרגומו עד דאשתחליתי וכן רבים כיוצא באילו שמתרגמין כך, ומה שלא כתבו יו"ד בן תי"ו לה"י דתהויין אין לפוסלו בכך כי אנחנו נהגנו כך מפני שתרגום שכתוב בהא תהיה לאיש ובתרגומו של תהיה תהוי אבל אנו כדקתני בתרגום [בבלי] ראשון שהובא מרומי ואין כתוב בו יו"ד וכן בכמה תרגומים אלא שעל אותו סמכתי יותר מן הכלל כי אין כמוהו בדקדוקי אותיות, ומה שאין יו"ד בין תי"ו לצד"י גם בזה אין לחוש כי אינה ראויה להיות בו כלל כמו שאינה ראויה בעבר של ויהבו ליכי שכתבו תיבה אחת ולא כתבו די יהוי גם אותה דל"ת בלשון שי"ן, ותרוכין שלא כתבו יו"ד וכן בשבוקין בין שי"ן לבי"ת וכן פטירית בין פ"ה לטי"ת כי לפי סוגיא אין בהם יו"ד דלקמן דלורכיה לוי"ו דתרוכין ושבוקין לא מצאתי יותר, ובכל צדדין כשר הוא לפי ראות עיני יצחק ב"ר אברהם. נראין דברי אחי ואין לפקפק על דבריו, שמשון ב"ר אברהם.
תופס הגט. בכך וכך בשבת בכך וכך לבריאת עולם, למנין בחד יו"ד, שאנו מנין בלא וי"ו שאם היה בו וי"ו היה משמע לשון אונאה כי מונין הוא מלשון [ויקרא כ"ה] אל תונו, כאן בפלונית מתא דיתבא בחד יו"ד שהיא תיבה אחת במקום היושבת, על נהר פלוני ואם יש שם שני נהרות יכתוב ועל נהר פלוני ואם שותין בעיר מי מעיינות יכתוב על מי מעינות בחד יו"ד ועיר שספוקה מבאירות כותבין על מי בארות (ועל מי בארות), אנא פלוני דמתקרי פב"פ ואם הכינוי לשון לעז יכתוב המכונה, העומד בוי"ו, היום בפלנית מתא דיתבא על נהר פלני [ועל נהר פלני] ועל מי מעינות ועל מי בארות צביתי ברעות נפשי יש אומר נפשאי באלף, בדלא אניסנא ושבקית ופטרית הראשון כולהון בוי"ו ולמטה הדבר איפכא, פטרית ושבקית ותרוכית וי"ו אמצעית גדולה, יתיכי בג' יודי"ן, ליכי אנת אנתתי בלא יו"ד בין אל"ף לנו"ן, פלונית דמתקריא ואם הכינוי לשון לעז יכתוב המכונה על, בת ר' פלוני העומדת היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני ועל נהר פלוני ועל מי מעינות ועל מי בארות דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו ויו אחרונה גדולה, פטרית ושבקית ותרוכית וי"ו אמצעית גדולה, יתיכי ליכי די תיהוייין ה' יודי"ן די רחוק קצת מן תהוייין כי די תיבה היא לעצמה וזה אשר, רשאה ושלטאה בנפשכי בלא יו"ד בין שי"ן לכ"ף דלא לישתמע בנפשי כי, וכן נראה בגט שנכתב לפני רבינו יצחק, [קוצו של ה"י] מלמהך ירחיק קצת ובלא יו"ד בין למ"ד למ"ם, להתנסבא בה"י ולא באל"ף, לכל גבר די תיצבייין ה' יודין, ואנש לא ימחה באל"ף וכן שמע מר"ף ז"ל מפי ה"ר יקר נ"ע בשם רבינו שמשון מקוצי שהיה כותב ימחא באלף, בידיכי ג' יודי"ן, מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם, ודן בלא יו"ד, די יהוי ריוח בין די ליהוי, ליכי מנאי בלא יו"ד בן מ"ם לנו"ן דלא לישתמע מינאי אך זה אינו דדגש של נו"ן מבטל יו"ד, ספר תרוכין בלא יו"ד בין תי"ו לרי"ש והויו גדולה, ואגרת בלא יו"ד, שבוקין בוי"ו גדולה ואין יו"ד בין שי"ן לבי"ת, וגט פטורין וי"ו גדולה בלא יו"ד בין פ"ה לטי"ת, כדת משה וישראל בשיטה אחרונה ויחזיק כל שיטה אחרונה ולא עוד, וספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין הכל קודם שיטה אחרונה. מעשה היה לפני רבינו אליהו בגט שהיתה הדל"ת של כדת משה קטנה והיתה דומה קצת ליו"ד (והורה) [והראה] רבינו אליהו לתינוק לא חכם ולא שוטה וקרא אותו תינוק כדת משה והכשירוהו עכ"ל ס"ג.
זה הגט הועתק ממעתיק מטופס אחד שהיה נחתם בו רבינו יחיאל מפרי"ש נ"ע שהלך לארץ הצבי אך שהיה כתוב ימחה בה"י ואמנם שמע מהר"ף נ"ע מפי הר"ר יקר נ"ע בשם רבינו שמשון מקוצ"י שהיה כתוב ימחא באל"ף. יש שכתוב ודן די יהוי ריוח בין דן ליהוי
וזה טופס הגט באר היטב כתיקון רבותינו שבפרי"ש. בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן בפלוני מתא דיתבא על נהר פלוני ועל נהר פלוני ועל מי מעינות אנא פלוני המכונה פלוני בר רבי פלוני העומד היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני ועל נהר פלוני ועל מי מעינות צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכונה פלונית בת רבי פלוני העומדת היום בפלונית מתא דיתבא על נהר פלוני ועל נהר פלוני ועל מי מעינות דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצביין ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל.
אילו דיני הגט בקוצר מפי מהר"ף נ"ע צריך לדקדק מי הם הבעלים של הקלף והדיו והקולמוס שיתנום לבעל. וצריך לתת הקלף והדיו לבעל האשה. וצריך שיצוה הבעל לסופר שיכתוב גט לשם פלונית אשתו בפני עדים כשרים שאינם קרובים לא לזה ולא לזה ולא לבעל ולא לאשה. וצריך שיהיו העדים החתומים בו בשעת כתיבת הגט לכל הפחות בשיטה ראשונה וכן בשליח להולכה. וצריך שיאמר הסופר בפני אותם עדים שהוא כותבו לשם גירושי פלונית המכונה פלנית אשת פלוני המכונה פלוני. וכן אם הבעל כותבו יאמר לשם פלונית אשתי אני כותב. וצריך ליזהר שלא יעשה הבעל שליח לומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום אלא הוא עצמו יצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום. וצריך שיצוה הבעל לסופר שיכתוב הרבה גיטין עד שיהיו לדעת הרב הדר בעיר או לדעת המחמיר יותר, אך אין טוב לומר לדעת המחמיר יותר כי לפעמים שיהיה שם אדם שיחמיר יותר מהרב שיתן לפניו ונמצא שלא עשה שליחותו. וגם יש ליזהר שלא יאמר לסופר כתוב הרבה גיטין עד שיהיה בו אחד כשר דשמא כשר הוא ואנו נפסל אותו מספק אם כן מן הראשון עושה שליחותו ואינו יכול לכתוב אם לא יצוה לו עוד הבעל. וצריך לכותבו מכתיבה גסה. וצריך לחתוך הקלף קודם הכתיבה ולתקנו מדתו. וצריך לשרטטו בברזל ולא באבר. וצריך שיהיה בו י"ב שיטין כמניין גט. וצריך שיהיה ארכו יותר על רחבו מן השנים עשרה שיטין, אורכו קרוי מתחילת הגט עד סופו לצד העדים וראיה כתוב בגט פשוט, אמנם נהגו שלא להקפיד. הגה"ה, וכן תלו ליה לכרעיה דקו"ף כדמשמע בפרק (ר"ה) [הבונה] (שבת דף ק"ד) עכ"ל. וצריך שתהא כל אות ואות מוקפת גויל. וצריך שלא יהיו האותיות עוברות חוץ מן הגליון. וצריך שלא יהא טישטוש בגט שלא יכתוב על המחק ושלא יפול דיו לתוך האות שלא לתקן על ידי מחיקה. וצריך לעדים לחתום בתחילת השיטה זה תחת זה ושלא ירחקו העדים מן הכתב יותר משיטה אחת ושלא יחתמו אלא זה בפני זה. וצריך לפרש לשמו ולשמה בשעת חתימה ויכתבו תיבות שלימות כתיבה תמה. וצריך שיהיה הגט יבש בשעת חתימה ובשעת נתינה. וצריך שתהא יד האשה פתוחה עד שיגיע הגט לידה. ומי שאינו יודע לומר הרי זה גיטך כו' מעצמו ראיתי מהר"ף ז"ל שהוא מקרה והבעל אחריו תיבה אחר תיבה וכן בחליצה. וזה הלשון אומר מהר"ף נ"ע, הרי זה גיטך והתקבלי גיטך זה והרי את מגורשת ממני והרי את מותרת לכל אדם. וצריך שיכירו הגט בשעת נתינה. וצריך למקרייה קודם הנתינה ולאחר הנתינה. וצריך לבטל כל מודעי. וצריך לשים חרם על כל העומדים שם שלא יוציאו לעז על הגט, ואם נשבע האיש ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שיתן שלא יהיה דומה לאונס, או ערבון יתן שאין דומה לאונס.
ואילו משפט הימים והחודש. בשלישי בשבת ברביעי בשבת בחמישי בשבת ביו"ד באמצע, בשני בשבת בששי בשבת בלא יו"ד. ביום אחד לירח פלוני, בשני ימים, בשלשה ימים, בארבעה ימים, בחמשה ימים, בששה ימים, בשבעה ימים, בשמנה ימים, בתשעה ימים, בעשרה ימים, באחד עשר יום, בשנים עשר יום, בשלשה עשר יום, בארבעה עשר יום, בחמשה עשר יום, בששה עשר יום, בשבעה עשר יום, בשמנה עשר יום, בתשעה עשר יום, בעשרים יום, באחד ועשרים יום, בשנים ועשרים יום, בשלשה ועשרים יום, בארבעה ועשרים יום, בחמשה ועשרים יום, בששה ועשרים יום, בשבעה ועשרים יום, בשמנה ועשרים יום, בתשעה ועשרים יום, ואם ראש חדש ההוא שני ימים, אם יכתוב הגט ביום שני יכתוב באחד לירח פלוני כי חשבונו (היום) [מיום] שני, ואם יכתוב הגט ביום ראשון היה נראה לכתוב בשלשים יום לירח פלוני שהוא ראשון לירח פלוני. ונראה למהר"ף נ"ע שיש למנוע לכתוב אז באותו יום שום גט ולדחות המעשה עד המחרת שלא להכניס ראשו בשום נדנוד ספק. ואם באותו שנה עיבור אם באדר ראשון יכתוב לירח אדם ראשון ואם באדר [שני] יכתוב לירח אדר השני. עד כאן משפט הימים בלשון זכר.
הא לך משפט השנים בלשון נקבה. בשנת חמשת אלפים ואחת שנה לבריאת עולם, חמשת אלפים ושתים, ושלש וארבע וחמש ושש ושבע ותשע ועשר ואחת עשרה ושתים עשרה ושלש עשרה תיבה ראשונה מאילו השתים הוי לשון נקבה עד עשרים, ומשם ואילך עד עשרים ואחת שנה, ועשרים ושתים שנה ועשרים ושלש שנה, המניין מועט לשון נקבה וכן לעולם. זה כתוב ומדוקדק על פי מורינו הרב רבינו פרץ ז"ל, עכ"ל מהר"ף נ"ע.
<h2>דף פה:</h2>
והכותב לא יכתוב ודין ביוד אלא ודן דלא לישתמע דין, ולא ואיגרת ביוד אלא ואגרת דלא לישתמע איגרתא דעלמא, ויכתוב דיתיהוייין דיתיצבייין ג' יודין לבד יוד של די ושל תיו, ולא לכתוב למהך ביוד בין ל' למ' דלא לישתמע לי מהך, ויתלה רגליה של ה' בטוב שלא תראה כחית, ולא לכתוב לאיתנסבה באלך דמשתמע לא יתנסבא אלא להתנסבא בה' ולורכיה לויו אחרונה של תרוכין וכן ויו של שבוקין דלא לישתמע תריכין ושביקין.
פסק רבינו תם דמעשה בא לפניו בגט פשוט שנכתבו שני עדים והוסיף הבעל עוד אחד וחתם שלא בפני עדים והכשיר וכן מסתמא אם חתם בו פסול, וראייה מההיא דסוף פרק הזורק. מכח הרייקות משמע דאינו יכול להיות בנפשיכי וכן אומרים הדייקנים אכן מהר"ף ז"ל אומר דביתירות לעניין גט [לית ביה] חששא והראיה במנחות, ומביא ראיה די צביין, אכן הוא בנפשיכי דלא לישתמע דאית ליה ב' נפשות.
<h2>דף פו.</h2>
ונכתב ביום ונחתם בלילה פסולא) ב) אבל אם נכתב בלילה ונחתם ביום כשר אפילו לא ניתן עד ימים מרובים כשר ואין לחוש משום מוקדםג). א)0[פ"ה מוקדם הוא דמשמע מההוא יומא איגריש ולא איגריש עד למחר עכ"ל]. ב)0תקנו חכמים שיכתוב זמן בגיטין ומקום כתיבתו כשאר שטרות שמא תהיה אשתו קרובתו ותזנה תחתיו ויכתוב לה גט אחר הזנות ויתן לה ואם לא יהיה בו זמן יכולה לומר (אחר) [קודם] הזנות נתגרשתי וזה כרבי יוחנן בפרק ב' דגיטין (דף י"ז) ואפילו בזמן הזה מועיל זמן שלא יהיו ממזרים, ה"ג אי נמי שלא יאמרו שזינתה אחר גירושין וירצה להחזירה ולקיימה דגרושה שזינתה מותרת לחזור כדמוכח בפרק ב' דסוטה (דף י"ח) עכ"ל שיטת שנץ. גט שיש עליו עדים ואין בו זמן או שהיה מוקדם או מאוחר שנכתב ביום ונחתם בלילה שלאחריו אע"פ שעסוקין באותו ענין, כתב הגט בירושלים וטעה וכתב בלוד כל אילו פסולים עד שיחתמו בו זמן כתיבתו ומקום כתיבתו. הג"ה מפרק [בתרא] דגיטין (דף פ"ו) יש עליו עדים ואין בו זמן פסול ואם נשאת הולד כשר. בפרק ב' דגיטין (דף י"ז) בעי גזייה לזמן ויהבה ניהליה מאי אמר ליה כשר. וריש לקיש קאמר שם דתקינו זמן בגיטין משום פירות, פירשו התוספות כיון שתדע האשה מתי נכתב ונחתם לא תפסיד הפירות מנכסי מלוג שלה [ותגבה] דפעמים שנכתב בניסן ואינו נותנו עד תשרי והיא לא תדע מתי נכתב, ואם תאמר גט מאוחר ליפסל מהאי טעמא ובגט פשוט [ב"ב ק"ס ע"א] מוכח דכשר דאמר מקושר שכתב עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכשהוא פושטו הרי הוא נעשה מאוחר דלמקושר אמרינן התם [קס"ד ע"ב] דמלך בשנה מונין לו שתים ועכשיו (יותר) [ימנו] מזמן הכתוב בו כדין פשוט שלא ידע דמקושר היה ופושטו ואומר ר"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה אלא משעת הזמן שאין ראוי לגרש בו עכשיו דאין זה כריתות ואפילו נותנו לה לאלתר אין הגירושין חלין עד שעת הזמן, עכ"ל שיטת שנ"ץ. הג"ה, ורבינו שמשון מגוויל"א הכשיר גט מאוחר והראה דברים מגט מקושר שמלך שנה כותבין שתים ואפילו הכי קאמר גט מקושר עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט וכי עבד לה פשוט הוי מאוחר וכשר עכ"ל. לא כתב שם היום אלא בשבת ראשונה או בשבת שניה מחדש פלוני או בחדש פלוני או בשנה פלוני ולא הזכיר החדש אפילו כתב בשבוע פלני כשר, וכבר נהגו כל ישראל למנות בגיטין או ליצירה או למלכות אלכסנדרוס מוקדון שהוא מנין שטרות ואם כתב לשם מלכות שאותו זמן במדינה שיש בה רשות אותו מלכות הרי זה כשר, עכ"ל המיימון. ג)0ומיהו נהגו העולם להקפיד שינתן בו ביום רק מגיטין שאדם שולח לאשתו ממקום אחר דהתם לא איפשר על ידי שליח, [והנהו קלא אית להו ופר"י (ויכונן) [ויכונו] יום המסירה]. עכ"ל ס"ק.
ועידי הגט אין חותמין אלא [זה] בפני זהא). ויזהרו שלא ירחקו החתימות מכתב הגט שני שיטין, ואין מסיימין הגט אלא בסוף שיטה פן יחתמו העדים באמצע השיטה ואז אין למדין משיטה שלמעלה הימנה ולפעמים באותה שיטה עיקרו של גט, או אם יחתמו העדים רחוק מן הכתב אמצע שיטה אחרונה ושיטה אחת יכול לזייף בחצי שיטת החלק מה שירצהב). א) מאי טעמא אמר רב אשי גזירה משום כולכם, פ"ה דתנן אמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי אחד כותב וכולם חותמין דאי לאו דחתימי באפי כולהו הוי פסול שבקפידא דבעל תליא מילתא דלא שויא גיטא בהכי לכך תקנו אפילו היכי דלא אמר כולכם שיהיו כל העדים נקבצים יחד בעת חתימה, עכ"ל. ב) וכן נהגו להחתים העדים בתחילת השיטה זה תחת זה [ואחר כך יניחנו עד שיהיה יבש שלא יהיה קרוש שלא יכול לזייף, עכ"ל סר"ב. ועוד שאז אינו של קיימא ותנן בכל כותבין כו' ובדבר של קיימא וזה אינו של קיימא, עכ"ל תוספות פרק ב' דגיטין]. עכ"ל ס"ק.
וצריך שיתנו לה בפני שני עדים כשריםא) [שנאמר על פי שנים עדים כו' ואפי' אם יהיה אותם החתומים בגט כשרים]. תניא (גיטין דף פ"ו) ר' אליעזר אומר אע"פ שאין עדים חתומים בתוך הגט (שלא) [אלא] שנתנו לה בפני עדים שנים כשר דעדי מסירה כרתי ולא עדי חתימה דהלכה כר' אליעזר דאמר אין עדים חותמין על הגט ועל השטר אלא מפני תיקון העולםב), והני מילי בגיטין אבל במכר אף עדי חתימה מועילים לבדם בלא עדים בשעת מסירה, ואם הוא מזוייף מתוכו פסול ואע"ג דאיכא עדי מסירהג). א)0לפיכך אם נתן לה הגט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל במה דברים אמורים כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי הגט פסול ופוסל לכהונה ע"כ התוספות. [ואם באה להנשא עצמה אין צריכה להביא עדים לשון ס"ג]. ב)0ואע"פ שהעדים בתוכו נותנו לה בפני שני עדים בין אותם החתומים עליו [בין] בפני אחרים עכ"ל ס"ג. ג)0אמרינן בגיטין (דף ד') מודה ר' אליעזר שאם היו העדים החתומים בגט פסולים ואפילו אחד כשר ואחד פסול — הגה"ה או שהיה בו עד אחד או אם חתמו העדים שלא לשמה הרי זה בטל. ונראה להר"ם שהוא פסול מדבריהם עכ"ל מיימוני. ואפילו נתנו לה בפני שני עדים כשרים פסול מטעם מזוייף [מתוכו עכ"ל ס"ג]. ואע"ג דאמר ר' אליעזר גט שאין עליו עדים כשר דווקא אין עליו עדים אבל יש בו עדים פסולים פסול מדרבנן דילמא אתי למימסרינהו באנפייהו ומסמך עלייהו, (ונמצאו) [חתמו בו שנים ועבר ונתנו לה בינו לבינה או שנמצאו] עדי מסירה פסולים הרי זה כשר הואיל ועדים שבו כשרים והרי הגט יוצא מתחת ידה ויש מן הגאונים שהורו שפסולים עכ"ל ס"ג ממיימוני. כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובגמרא (שם כ"ד) מדקדק וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת ששמותיהם ושמות נשותיהן שוין, לר' אליעזר [מקשה] מפני שעידי מסירה כרתי ויטעו ויסברו מפני ששמעו שאשתו של יוסף בן שמעון זה שמה רחל ויודעים שאשה זו המקבלת הגט שמה רחל יסברו שהיא אשתו ומתרץ שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אין מגרשין נשותיהן אלא זה בפני זה, ובשעת הסכנה כותבין ונותנין, ולכך כשתוציא גיטה לגבות כתובתה או לינשא ישאלו בית דין לעדים שיהיו בשעת מסירה אם [היו] השיני יוסף בן שמעון במעמד הגירושין כך פר"י עכ"ל ס"ג. כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו והוא שידעו העדים והסופר שכתבו וחתמו שזה הוא פלוני וזה אשתו פלונית ובשעת סכנה כותבין אע"פ שאין מכירין עכ"ל מיימון.
הכל כשרים לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן אם יש גדול עומד על גביו ומלמדו ואפילו לר' אליעזר (גיטין דף פ"ו) דאמר בעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכוותיה קיימא לןא). א)0כדאיתא פרק כל הגט הכל כשרים לכתוב כו' [ומסיק עליה רב הונא והוא שגדול עומד על גביו], וזהו לפי שיטת פירוש הקו' ולפי שיטת רבינו ברוך דמפרש לה כרבי אליעזר ומיהו (בתוך) [בתוספות] פי' פי' אחר דההיא סוגיא דרב הונא [דמכשיר] חרש שוטה וקטן בגדול עומד על גביו זהו דווקא כרבי מאיר כדקא סלקא דעתך מעיקרא דאע"ג דרבי מאיר לא בעי כתיבה לשמה הני מילי מדאורייתא אבל מדרבנן בעי להכי פריך מעיקרא והא לאו בני דעה ננהו ועלה מסיק רב הונא בגדול עומד על גביו ובהכי סגי לרבי מאיר דלא בעי כתיבה לשמה אלא מדרבנן והדר הוה מסיק רב נחמן באותו סוגיא אפילו מדרבנן לא בעי רבי מאיר כתיבה לשמה ואפילו מצאו באשפה וכו' אבל לרבי אליעזר דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא ודאי חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב גט אפילו גדול עומד (על גביו) עליהן כדמשמע בההיא דחליצת חרש דמשמע דלא חשיב חליצה לשמה אע"ג דהדיינין עומדים על גביהן כי כן הקשו התוספות לפירוש ראשון ואע"ג דדחו ליה לומר שאני כתיבת הגט שנ(ז)כר יותר שכותב הוא לשמה כפי מה שאומר מכל מקום אשינוייה לא נקום ונסמוך, ועוד בר מן הדין ובר מן הדין דלרבי אליעזר וכתב אכתיבת הגט קאי צריך שיכתבנו הבעל או שלוחו בר דעת הראוי לשליחות וחרש שוטה וקטן לאו בני שליחות ננהו, ועוד ראיה מלקמן פרק מי שאחזו (גיטין ע"א) דמצריך שישמעו קול הבעל שיאמר לסופר כתוב כול' אע"ג דכתב ליה הסופר לשמה אינו מועיל בלא צווי הבעל ואפילו עשה שליח לכתוב על ידי כתב אינו מועיל כדמוכח התם, אע"ג דגם זה (דוחה) [דוחק] בתוספות כדי לקיים פירוש ראשון שינויא דחיקא היא ואין לסמוך להתיר ספק אשת איש, על כן לדידן דקיימא לן כרבי אליעזר חרש שוטה וקטן פסולין לכתוב את הגט אפילו בגדול עומד על גביו וכן נראה עיקר, ואף כי רב אלפס הביא (ב)ההוא דעומד על גביו אף הוא עצמו הביא ההוא דרב יהודה אמר שמואל דאמר והוא ששייר מקום התורף. ועוד דרבי יוחנן הלכה כמותו לגבי דרב וכ"ש לגבי דרב הונא כדפירשו בתוספות בעלמא מסיק בההיא דחרש שוטה וקטן כאן הודיעך שאין כח בלשמה ומני רבי מאיר היא משמע דקסבר (ד)רבי יוחנן (ולא) [דלא] מיתוקמא כלל כרבי אליעזר אפילו בגדול עומד על גביו כדפירשתי לפירוש שיני מדקאמר כאן להודיעך שאין כח בלשמה, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף פז:</h2>
אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו ניכר כגון דיו וסמא, פ"ה אורפיגנ"ט, דסקרא, פ"ה צבע אדום שקורין מניאה, בקומוס, פ"ה שרף האילן, בקנקנתוס, פ"ה ארמנטא ורבינו שמואל פי' דהיינו קרקע ירוקה שקורין ויריאו"ל ומאירה כזכוכית ולאחר שנשחקה הדק משחרת, וכיוצא בהן אבל כתבו בדבר שאינו עומד כגון במשקין ומי פירות וכיוצא בהן אינו גט. כתבו באבר, פ"ה ששף העופרת במים, בשיחור, פ"ה פחמין, כשר ואין כותבין לכתחילה. כותבין במי אפיצא, גל"ש בלעז, ובשחור, פ"ה חדתא דאושכפי, לכתחילה על גבי הנייר והעור וכיוצא בהן אבל לא על מגילה עפיצה מפני שאינו ניכר ואם כתב אינו גט וכן כל כיוצא בזה לשון ס"ג [מיימון]. מי טרי"א כשר, פ"ה מי גשמים לשון מורי מי טריא מים ששורין פרי שהוא כעין עפצים, עכ"ל תוספות.
על הכל כותבין את הגט אפילו על איסורי הנאה ואפילו על דבר שיכול להזדייף והוא שיתנו לה בעידי מסירה, כיצד כתב לה על הנייר מחוק, פ"ה סתם נייר של עשבים הוא ולא קלף מעובד בעפיצים, ועל הדיפתרא, פ"ה דלא מליח ולא קמיח ולא אפיץ, ועל החרס ועל העלין ומוסר לה הנייר מחוק ועל הדיפתרא וכיוצא בו בפני עדים, וקלפים שלנו תיקון שלנו כעפיצים שלהם ואינו יכול להזדייף עכ"ל תוספות.
כותבין את הגט בכל כתב ובכל לשון גט שכתוב בכתב מן הלשונות ועדיו חתומים בו בכתב (אחד) [אחר] כשר, והוא שיהיו מכירים לשון הכתב, אחד מן העדים חותם בכתב לשון אחד והשיני בכתב לשון אחרת כשר אבל אם היה מקצת הגט כתוב בכתב לשון אחת ומקצתו כתוב בכתב לשון אחרת פסול, עכ"ל מיימון.
<h2>דף צ.</h2>
לגרש את האשה דכתיב (דברים כ"ד) כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. ערות דבר כגון עוברת על דת משה מאכילתו דבר שאינו מעושר ומשמשתו נידה ולא קוצה לו חלה ונודרת ולא [מ]קיימת, וכגון עוברת על דת יהודית שיוצאת וראשה פרוע ואפילו קלתה על ראשה אם יוצאה לרשות הרבים ולדידן שבכה שקורין הוטלי"ן במקום קלתהא) אבל מחצר לחצר דרך מבוי שרי, וטווה וורד כנגד פניה פר"ח שטוה צמר אדום על פניה כדי שיפול אדמומית על פניה, ומשחקת עם הבחוריםב), ואמרינן בתוספתא (כתובות פ"ז ה"ו) שצריכה התראה להפסידה כתובתה ואם לא התרו בה יוציא ויתן כתובה, ומתקנת רבינו גרשום ז"ל אינה יוצאת אלא אם כן יש עדים בדברג). וא"ר שלמדנו עיקר גירושין מן התורה ממקרא זה והיה אם לא תמצא חן כו' מלמד שאינו מגרש אלא מרצונו ואם גרש שלא ברצונו אינה מגורשת אבל האשה מתגרשת אפילו שלא מרצונה, אבל יש שכופין אותו להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס, פירוש ריח הפהד), ומשומד [ואותן שכופין להוציא בפרק המדיר (כתובות דף ע"ב)] מכריחין אותו על ידי גוים לעשות מה שיאמר ישראל, וצריך שיאמר רוצה אני. מבטל מודעות קודם הנתינהה), וגם יקראו הגט ב' פעמים [אחד] לפני הנתינה [ואחד לאחר הנתינה], וכתב מלמד שאינה מתגרשת אלא בכתיבה ולא בדבר אחר ובכלל זה שיהיה הקלף והדיוו) משל בעלז) וגם אמרינן בפרק גט פשוט (ב"ב דף קס"ז) שצריך שיפרע הבעל שכר הסופר מן הדין אלא התירו חכמים שתתן האשה שכר הסופר שלא תתעגן והקנו חכמים שכר זה לבעל דהפקר בית דין הפקר ומתקיים בזה ונתן כמו שאמרו בגיטין פרק בתרא (דף פ"ז). לה שיהיה נכתב לשמה, ועוד דדרשינן לה ונתן לה ולא לה ולחבירתה שאין שתי נשים מתגרשות בגט אחד. ספר כריתות שיהא עניין אותו ספר כתוב מעניין גירושין כדאמרינן (גיטין כ"א) לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וגם דרשינן (שם) מספר כריתות דבר הכורת בינו לבינהח) ולא ישאר עליה רשות הבעל ואם עדיין לא נכרת בינו לבינה כגון שאמר על מנת שלא תשתה יין לעולם אין זה כריתות כדפירש בהגה"ה. ונתן בידה מלמד שאינה מגורשת עד שיתן הגט לידה או ליד שלוחה שהוא כידה או לחצירה שהכל הוא כידה, אבל אם הגט מונח על הארץ ואמר לה טלי גיטך מעל גבי הקרקע ונטלתו משם הרי זה אינו כלום וכן אם היה הגט קשור על ידו או על יד שלוחו ונטלתו משם אינו כלום אבל הרכין לה בגופו או הטה ידו עד ששילפה הגט הרי זה גט. א)0ואפילו שערה מכוסה במטפחת, לשון ס"ג. ב)0או שטוה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שתובעת תשמיש בקול רם מבעלה או ששכינותיה שומעות אותה מדברת על עיסקי תשמיש או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה עכ"ל ס"ג. ג)0ואפילו התרו בה ואפילו בכתובתה לשון ס"ק. [פירוש עברה בינו לבינה וידע שהיא עוברת על דת והתרה בה בלא עדים וחזרה ועברה הוא טוען שעברה אחר התראה והיא אומרת לא עברה כלל ולא התרה [בי] (כי) אם רצה להוציא הרי זה נותן כתובה אחר שתשבע שלא עברה שאם תודה שעברה אחר ההתראה אין לה כלום עכ"ל מיימון (פכ"ד מאישות), אם יש עדים והתראה שעברה על דת תפסיד כתובתה ואין לה לא עיקר ולא תוספת ולא תנאי מתנאי כתובה ואין מוציאין מן הבעל דבר ממה שאבד או נגנב מנכסי צאן ברזל שלה ואין צריך לומר נכסי מלוג, וכן מי שזנתה תחת בעלה אין לה כתובה לא עיקר ולא תוספת, וכל אחת מהן נוטלת הנמצא מנדוניאתא ויוצאה, ואין הבעל חייב לשלם לא מה שפחת ולא מה שאבד. כיצד היא יוצאה משום שם רע שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהייתה שם עבירה אע"פ שאין שם עבירה ברורה בזנות, כיצד שהיתה בחצר לבדה וראו אחד יוצא ונכנס ומיד בשעת יציאתו מצאו אותה עומדת מעל המטה והיא לובשת את הסינור, שעזרא תיקן שתהא אשה חוגרת בסינר בתוך ביתה משום צניעות אם לא חוגרת אינה עוברת על דת ולא הפסידה כתובתה, או חוגרת חגורתה או שמצא [רוק] לח למעלה [מן הכילה] כדאיתא פרק ב' דיבמות (דף כ"ד), ובירושלמי [כתובות פ"ז ה"ו] מוסיף או שהיו שניהם יוצאין ממקום אפל או מעלין זה את זה מן הבור וכיוצא בו או ראו אותן מנשקין או מגפפין זה את זה או שנכנסו וסגרו את הדלת וכיוצא כדברים אילו, אם רצה להוציא תצא בלא כתובה ואין זו צריכה התראה, והעוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין את הבעל להוציא אלא אם כן רוצה מדעתו. הגה"ה מתשב"ץ, ועוברת על דת אסור לבעל לקיימה שהרי בעיא היא בסוטה פרק ארוסה (דף כ"ה) אם הבעל יכול לקיימה ולא פשט מידי אע"ג שהספר אומר לשם סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה, דמשמע אם היה רוצה הבעל לקיימה ולא היה מקנא לה מותר אנן אשינויי דחיקא לא סמכינן, ועוד ראייה מפרק (קמא) [בתרא] דגיטין (דף צ') כשם שיש דעות במאכל כך יש דעות באנשים כו' עד ויש לך אדם שזבוב נופל בתוך התמחוי ומוציאו ואוכל מה שבתוכו כמו כן יש מדות אדם רע שראה אשתו יצאה וראשה פרוע וטווה בשוק וערומה משני צידיה ורוחצת עם בני האדם כזו מותר לגרשה מן התורה, אבל אם אין יודעין הדבר כי אם על פיה ושואלת תשובה מותר לקיימה כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר, הגה"ה מיהו בכתובות לא משמע כן, עכ"ל תשב"ץ (סי' תס"ח). ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר לישאנה שזה מוציא רשעה מתוך ביתו וזה מכניסה עכ"ל מיימוני. ולא יוציא אם רוצה עד שיבואו עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם מרצונה אז ודאי כופין אותו להוציא. רבינו תם תפס לו שיטה אחרת בעניין זה ברוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר הואיל ומכוער הדבר תצא, ומפרש תצא מרוכל אם גרשה זה ונשאת אחר כן לרוכל שהרי זה קול דלפני נישואין אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן. עכ"ל ס"ג]. ד)0בפרק המגרש (דף פ"ח) אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בדיני ישראל כשר פירוש בדין כגון האומר איני זן ומפרנס (אבל) [או כל] אותן השנויין בפרק המדיר שכופין אותו להוציא, ושלא כדין פסול ופוסל, בגוים בדין [פסול ופוסל ושלא בדין] אפילו ריח הגט אין בו, מתוך הירושלמי [גיטין פ"ט ה"ט] משמע דבגוים תמצא כשר כגון ששוטרי גוים תופסין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך, וצריך שיאמר אני רוצה עכ"ל תוספות מס"ג. ה)0שאמר רב ששת פרק אומר עלי (ערכין דף כ"א) האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעין מודעא פירוש מי שאמר בפני שנים בצנעא גט שאני כותב לאשתי בטל הוא ואחרי כן נותנו לה בפני שנים אחרים זו היא מסירת מודעא על הגט והגט בטל לשון ס"ג. ו)0והקולמוס ואם הקולמוס משל אחרים אינו פסול בכך שהרי בעל הקולמוס אין לו בשביל כך בגט כלום כיון שמן הקולמוס לא נשאר כלום בגט כמו שנשאר מן הדיו עכ"ל סר"ב. ז)0ואם אין לו (לא) יקנה דהא בעינן וכתב ונתן והוא הדין אם כותב הסופר במצות הבעל שהוא כשר ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו, (כתבו) [כדתנן] (הסופר) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' משמע שהסופר כותב משלו אבל יותר הוא טוב ליתנו לבעל תחילה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. עכ"ל ס"ג. ח)0שלא ישים שום תנאי בגט שתהא אגידא ביה כלל לאחר נתינת הגט כגון אם אמר הרי זה גיטך על מנת שלא תשתה יין ושלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות עכ"ל ס"ק.
